שיר על מות משה

שירה אפית
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
הקדמה
השירה האפית ביידיש ישנה היא סוגה נרחבת אשר מביאה נרטיבים מן התנ"ך בלבוש של האפוס הגרמני. מקובלת כיום במחקר התאוריה שראשיתה של הסוגה בשירים קצרים על סצינות בודדות מהמקרא, אשר הופצו בעל-פה. ייתכן שהשירים הקצרים על נושאים מספר בראשית, אשר נשמרו בכתב היד מן המאה ה-14 שנמצא בגניזת קהיר וכיום שמור בספריית קיימברידג', שייכים לשלב התחלתי זה. בהמשך באה התמודדות עם ספרי מקרא שלמים שהביאה ליצירת אפוסים ארוכים אשר הופצו בכתב, לדוגמה השירה על ספר שמואל – שמואל-בוך.
השיר שתרגומו מובא בזאת מצוי בתחילתה של שירה אפית על ספר יהושע מאת מחבר אלמוני, שנשמרה בעותק יחידי בכתב-יד משנת רע"א (1510–1511) בספריה הפלאטינית שבפארמה. שירה זו מונה 231 בתים בני ארבע שורות כל אחד, ולהם מפתח חריזה אאבב, גגדד וכו' – מבנה הבית האופייני לרוב היצירות בסוגת השירה האפית. החל מבית 11 נצמדת השירה על ספר יהושע לטקסט המקראי ומספרת אותו מראשיתו וכסדרו. לעומת זאת, מקורם של עשרת הבתים הראשונים כלל אינו בספר יהושע אלא בתורה. עשרת הבתים הללו, שתרגומם מובא להלן, הם למעשה שיר על מות משה ומינויו של יהושע כמחליפו. שיר זה נסמך בעיקר על הכתוב בספר דברים, פרק ל"ד, וכן על סיפור מי מריבה (במדבר, פרק כ', במיוחד פסוקים ז'–י"ג). כמו כן ניכרים בשיר זה עוד ציטוטים מן המקרא, למשל, ההתייחסות לבני ישראל כאל צאן אשר אין לו רועה (במדבר, פרק כ"ז, פסוקים ט"ו–י"ז). כנהוג בתרבות היהודית גם כאן אין פשט המקרא עומד לבדו, ונלווים אליו המדרש (למשל, כינויו של משה 'מלך', בין השאר לפי ויקרא רבה, לא:ד (מה' מרגליות, עמ' תשי"ט)), והפרשנות המסורתית (למשל, פירוש רש"י לספר במדבר, פרק כ"ז, פסוק ט"ז: "אמר לו [למשה] הקב"ה […] כדאי הוא יהושע ליטול שכר שמושו שלא מש מתוך האהל. וזהו שאמר שלמה 'נוצר תאנה יאכל פריה' [משלי, פרק כ"ז, פסוק י"ח])". מבחינה פואטית, נוכחותו של דמות המספר המתערב, אשר מדבר בגוף ראשון ופונה ישירות לקהל מאזינים, מורגשת עד מאוד בשיר הרצ"ב. בולט גם השימוש המרובה בתבניות חוזרות (פורמולות), ובמופעים שונים של המילה 'קדוש' (הייליג). חרף מרקמם השונה במובהק משאר השירה על ספר יהושע, לא ניתן לקבוע אם עשרת הבתים הראשונים נכתבו על ידי מחבר שאר השירה על יהושע, או שהם צורפו אליה בשלב כלשהו. נציין, שֶמות משה מצויין באופן מסורתי ביום ז' באדר, והגיעו לידינו יצירות נוספות בספרות יידיש הישנה על נושא זה. השירה על ספר יהושע תודפס לראשונה בהוצאת אוניברסיטת דיסלדורף בעתיד הקרוב (ראו ברשימת הקריאה), ולמיטב ידיעתי טרם פורסם תרגום שלה לאף שפה.   

אורן רומן

לקריאה נוספת:
  • חנא שמערוק, "די משה רבינו בשרייבונג: אן אומבאַוווּסטע דראַמע פֿון 18טן יאָרהונדערט," די גאָלדענע קייט, 50 (תשכ"ד), עמ' 296–320.
  • חנא שמרוק, ספרות יידיש: פרקים לתולדותיה, תל-אביב: מפעלים אוניברסיטאיים להוצאה לאור, תשל"ח, עמ' 117–136.
  • חוה טורניאנסקי, "שתי שירות אפיות על ספר יהושע," תרביץ, נא, ד (תשמ"ב), עמ' 589–632.
  • Oren Cohen Roman, Joshua and Judges in Yiddish Verse: Four Early Modern Epics. Düsseldorf University Press (forthcoming).
 
Frida Kahlo, Moses, 1945. Copyright Frida Kahlo
יידיש

1.         
וואלט איר נון צו הורין איך וויל אויך וואונדר ייעהן
ווש מֹשה רַבֵינוֹ אישט גשעהן
נון מוגיט איר בייא שפיל נעמן בייא דעם היילגין מן
דש נימט ווידר גוט' הופֿרט טרייבן קאן:    
 
2.         
משה רבינו דער ווש הייליג אונ' ווש אן קוניג רייך
אין דער נְבֿוֹאָה אונ' אין לובא גוט' פֿאנט מן ניט זיין גלייך:
ער ווש איין קוניג אובר וואלקא גוט' אונ' אובער אל זיין היר:
זיין וואונדר קאן איך אויך ניט דער צילן זי זינט וויל זיר:  
            
3.         
ער טעט אזו וויל צייכֿן אונ' וואונדר מיט גוטיש גוואלט
דש קיין נָבִֿיא אוייף ערדא ווש זו גרוש גצאלט
זיין וואונדר ווערן וויל בֿון צו שרייבן דש זאג איך אויך בֿור וואר
ער לעבט הונדרט אונ' צוויינציק יואר:      
 
4.         
דו זיין צייט קאם צו שטערבן נון מוגיט איר גערן הורן
ער שפרך ליבר הער גוט' ווער זול מיין וואלק יִשְרָאֵל אין דש הייליג לאנד פֿויירן
ווען איך בין גשטורבן אונ' הון דען טוט גליטן
זוא ווערט מיין ישראל גין אז איין שאף און הירטן:            
 
5.         
ליבר היר גוט' איך וויל דיך נון ביטן דש דו מיך לעבן לושט
אום ווילן וואלק דש הייליג דש דו אוייף ערדא הושט:
אונ' לוש מיך זיא וואֻורין אין דש הייליג לאנט:
אז דו דען אָבוֹתֿ הושט גשווארן דש טוא מיר אויך בקאנט:
 
6.         
דו שפרך גוט' דער הערי דש מאג ניט גיזיין
דו הושט בֿור זונט אונ' אַהְרֹן דער ברודר דיין:
איר זול מיך הון גהיילגט בייא דעם וועלזן גרוש
בייא דען גרושן צייכן דוש וואשר אוייש דעם וועלזן שוש:  
 
7.         
איך היש אויך צו דעם וועלזן רידן אונ' הופֿשליך זאגאן
דש ער דעם וואלג זולט וואשר געבן דו ווארט אין שלאגין
דרום מושט איר אלהיא שטערבן דש זאג איך דיר בֿור וואר
דש דען יַרְדַן ווערט איר ניט אובר ווארן מיט דיזר היילגין שארן:     
 
8.         
העט איר מיך גהיילגט אן דעם וועלזן מיין
אונ' העט אין נוייארט גבעטן אום ווילן דער צייכֿן שיין
זוא העט איר מיך גהיילגט גר אופֿן בֿור
בֿור אן גזיכֿט דער זאמלונג דער הייליגאן שאר:      
 
9.         
משה דו מושט שטערבן דיין צייט אישט קומן
אום ווילן דיינן זונדן דו הושט מיך וואל בֿור נומן
דיין קוניג רייך וויל איך געבן דיינם דינער דש הון איך מיך בור מעשן
ער הוט דען ווייגאן וואל גהוייט דרום מוש ער דער בֿון עשן:             
 
10.        
דער זעלביג וואר אים גטרוייא' גוועזן
ער היש יִהוֹשֻעַ זון נוֹן די בוכֿער הט ער וואל גלעזן
דען וואלט גוט' בֿור איין קוניג הון
נון וואל אוייף יְהוֹשֻע' אונ' ווערד צו איינם מן:


יידיש עברית

1.         
וואלט איר נון צו הורין איך וויל אויך וואונדר ייעהן
ווש מֹשה רַבֵינוֹ אישט גשעהן
נון מוגיט איר בייא שפיל נעמן בייא דעם היילגין מן
דש נימט ווידר גוט' הופֿרט טרייבן קאן:    
 
2.         
משה רבינו דער ווש הייליג אונ' ווש אן קוניג רייך
אין דער נְבֿוֹאָה אונ' אין לובא גוט' פֿאנט מן ניט זיין גלייך:
ער ווש איין קוניג אובר וואלקא גוט' אונ' אובער אל זיין היר:
זיין וואונדר קאן איך אויך ניט דער צילן זי זינט וויל זיר:  
            
3.         
ער טעט אזו וויל צייכֿן אונ' וואונדר מיט גוטיש גוואלט
דש קיין נָבִֿיא אוייף ערדא ווש זו גרוש גצאלט
זיין וואונדר ווערן וויל בֿון צו שרייבן דש זאג איך אויך בֿור וואר
ער לעבט הונדרט אונ' צוויינציק יואר:      
 
4.         
דו זיין צייט קאם צו שטערבן נון מוגיט איר גערן הורן
ער שפרך ליבר הער גוט' ווער זול מיין וואלק יִשְרָאֵל אין דש הייליג לאנד פֿויירן
ווען איך בין גשטורבן אונ' הון דען טוט גליטן
זוא ווערט מיין ישראל גין אז איין שאף און הירטן:            
 
5.         
ליבר היר גוט' איך וויל דיך נון ביטן דש דו מיך לעבן לושט
אום ווילן וואלק דש הייליג דש דו אוייף ערדא הושט:
אונ' לוש מיך זיא וואֻורין אין דש הייליג לאנט:
אז דו דען אָבוֹתֿ הושט גשווארן דש טוא מיר אויך בקאנט:
 
6.         
דו שפרך גוט' דער הערי דש מאג ניט גיזיין
דו הושט בֿור זונט אונ' אַהְרֹן דער ברודר דיין:
איר זול מיך הון גהיילגט בייא דעם וועלזן גרוש
בייא דען גרושן צייכן דוש וואשר אוייש דעם וועלזן שוש:  
 
7.         
איך היש אויך צו דעם וועלזן רידן אונ' הופֿשליך זאגאן
דש ער דעם וואלג זולט וואשר געבן דו ווארט אין שלאגין
דרום מושט איר אלהיא שטערבן דש זאג איך דיר בֿור וואר
דש דען יַרְדַן ווערט איר ניט אובר ווארן מיט דיזר היילגין שארן:     
 
8.         
העט איר מיך גהיילגט אן דעם וועלזן מיין
אונ' העט אין נוייארט גבעטן אום ווילן דער צייכֿן שיין
זוא העט איר מיך גהיילגט גר אופֿן בֿור
בֿור אן גזיכֿט דער זאמלונג דער הייליגאן שאר:      
 
9.         
משה דו מושט שטערבן דיין צייט אישט קומן
אום ווילן דיינן זונדן דו הושט מיך וואל בֿור נומן
דיין קוניג רייך וויל איך געבן דיינם דינער דש הון איך מיך בור מעשן
ער הוט דען ווייגאן וואל גהוייט דרום מוש ער דער בֿון עשן:             
 
10.        
דער זעלביג וואר אים גטרוייא' גוועזן
ער היש יִהוֹשֻעַ זון נוֹן די בוכֿער הט ער וואל גלעזן
דען וואלט גוט' בֿור איין קוניג הון
נון וואל אוייף יְהוֹשֻע' אונ' ווערד צו איינם מן:

1.
אִם תַּקְשִׁיבוּ עַכְשָׁו, אֲסַפֵּר לָכֶם נִפְלָאוֹת
עַל מָה שֶׁקָּרָה לְמֹשֶׁה רַבֵּנוּ
לִמְדוּ נָא לֶקַח מֵאִישׁ קָדוֹש זֶה
לְבַל יִנְהַג אִישׁ בְּגַאֲוָה נֶגֶד הָאֵל

 2.
מֹשֶׁה רַבֵּנוּ הָיָה אָדָם קָדוֹשׁ וְגַם מֶלֶךְ
לֹא נִמְצָא שֵׁנִי לוֹ, בִּנְבוּאָה וּבְמַתַּן שֶׁבַח לָאֵל
הוּא מָלַךְ עַל עַם שַׁדַּי וְעַל כָּל חֵילוֹ
לֹא אוּכַל לְסַפֵּר לָכֶם אֶת נִפְלְאוֹתָיו, הֵן רַבּוֹת מִדַּי

3.
הוּא עָשָׂה, בְּכֹחַ הָאֵל, נִסִּים וְנִפְלָאוֹת כֹּה רַבִּים
עַד שֶׁאַף נָבִיא עֲלֵי אֲדָמוֹת לֹא נֶחְשַׁב גָּדוֹל מִמֶּנּוּ
נִפְלְאוֹתָיו רַבּוֹת מִכְּדֵי לִכְתֹּב, אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם זֹאת בֶּאֱמֶת
הוּא חַי מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה

4.
וְכַאֲשֶׁר הִגִּיעַ זְמַנּוֹ לָמוּת, שִׁמְעוּ נָא
הוּא אָמַר: אֵלִי הַיָּקָר, מִי יַנְהִיג אֶת עַמִּי יִשְׂרָאֵל אֶל אֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ?
לְאַחַר שֶׁאֶסְבֹּל אֶת הַמָּוֶת וְאֶגְוַע
יִשְׂרָאֵל שֶׁלִּי יֵלְכוּ כְּצֹאן לְלֹא רוֹעֶה

5.
אֵלִי הַיָּקָר, אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִמְּךָ שֶׁתַּנִּיחַ לִי לִחְיוֹת
בַּעֲבוּר הָעָם הַקָּדוֹשׁ שֶׁיֵּשׁ לְךָ עֲלֵי אֲדָמוֹת
וְהַנַּח לִי לְהוֹבִיל אוֹתָם אֶל אֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ
כְּפִי שֶׁנִּשְׁבַּעְתָּ לָאָבוֹת. הַרְאֵה אוֹתָהּ גַּם לִי!

6.
אָז אָמַר הָאֵל: דָּבָר זֶה לֹא יוּכַל לִהְיוֹת
אַתָּה חָטָאתָ וְכָךְ גַּם אַהֲרֹן אָחִיךָ
הָיָה עֲלֵיכֶם לְקַדֵּשׁ אוֹתִי עַל יַד הַסֶּלַע הַגָּדוֹל –
בַּנֵּס הַגָּדוֹל בּוֹ הַמַּיִם פָּרְצוּ מִתּוֹךְ הַסֶּלַע

7.
צִוִּיתִי עֲלֵיכֶם לְדַבֵּר אֶל הַסֶּלַע וְלוֹמַר בְּנִימוּס
שֶׁיִּתֵּן מַיִם לָעָם – וְאַתֶּם הִכִּיתֶם אוֹתוֹ
לָכֵן עֲלֵיכֶם לָמוּת כָּאן, אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם זֹאת בֶּאֱמֶת,
שֶׁאֶת הַיַּרְדֵּן לֹא תַּעַבְרוּ עִם מַחֲנֶה קָדוֹשׁ זֶה

8.
אִלּוּ הֱיִיתֶם מְקַדְּשִׁים אוֹתִי לְיַד הַסֶּלַע שֶׁלִּי
וּמְבַקְּשִׁים מִמֶּנּוּ יָפֶה, לְמַעַן הַנֵּס
אָז הֱיִיתֶם מְקַדְּשִׁים אוֹתִי עַד מְאוֹד
אֶל מוּל פְּנֵי הָעֵדָה שֶׁל הַמַּחֲנֶה הַקָּדוֹשׁ

9.
אִלּוּ הֱיִיתֶם מְקַדְּשִׁים אוֹתִי לְיַד הַסֶּלַע שֶׁלִּי
וּמְבַקְּשִׁים מִמֶּנּוּ יָפֶה, לְמַעַן הַנֵּס
אָז הֱיִיתֶם מְקַדְּשִׁים אוֹתִי עַד מְאוֹד
אֶל מוּל פְּנֵי הָעֵדָה שֶׁל הַמַּחֲנֶה הַקָּדוֹשׁ

10.
אָדָם זֶה הָיָה נֶאֱמָן לוֹ
יְהוֹשֻׁעַ בִּן־נוּן שְׁמוֹ, אֶת הַסְּפָרִים קָרָא הֵיטֵב
אוֹתוֹ רָצָה הָאֵל לְמֶלֶךְ
אִם כֵּן, קוּם יְהוֹשֻׁעַ וֶהֱיֵה לְגֶבֶר!

עברית

1.
אִם תַּקְשִׁיבוּ עַכְשָׁו, אֲסַפֵּר לָכֶם נִפְלָאוֹת
עַל מָה שֶׁקָּרָה לְמֹשֶׁה רַבֵּנוּ
לִמְדוּ נָא לֶקַח מֵאִישׁ קָדוֹש זֶה
לְבַל יִנְהַג אִישׁ בְּגַאֲוָה נֶגֶד הָאֵל

 2.
מֹשֶׁה רַבֵּנוּ הָיָה אָדָם קָדוֹשׁ וְגַם מֶלֶךְ
לֹא נִמְצָא שֵׁנִי לוֹ, בִּנְבוּאָה וּבְמַתַּן שֶׁבַח לָאֵל
הוּא מָלַךְ עַל עַם שַׁדַּי וְעַל כָּל חֵילוֹ
לֹא אוּכַל לְסַפֵּר לָכֶם אֶת נִפְלְאוֹתָיו, הֵן רַבּוֹת מִדַּי

3.
הוּא עָשָׂה, בְּכֹחַ הָאֵל, נִסִּים וְנִפְלָאוֹת כֹּה רַבִּים
עַד שֶׁאַף נָבִיא עֲלֵי אֲדָמוֹת לֹא נֶחְשַׁב גָּדוֹל מִמֶּנּוּ
נִפְלְאוֹתָיו רַבּוֹת מִכְּדֵי לִכְתֹּב, אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם זֹאת בֶּאֱמֶת
הוּא חַי מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה

4.
וְכַאֲשֶׁר הִגִּיעַ זְמַנּוֹ לָמוּת, שִׁמְעוּ נָא
הוּא אָמַר: אֵלִי הַיָּקָר, מִי יַנְהִיג אֶת עַמִּי יִשְׂרָאֵל אֶל אֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ?
לְאַחַר שֶׁאֶסְבֹּל אֶת הַמָּוֶת וְאֶגְוַע
יִשְׂרָאֵל שֶׁלִּי יֵלְכוּ כְּצֹאן לְלֹא רוֹעֶה

5.
אֵלִי הַיָּקָר, אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִמְּךָ שֶׁתַּנִּיחַ לִי לִחְיוֹת
בַּעֲבוּר הָעָם הַקָּדוֹשׁ שֶׁיֵּשׁ לְךָ עֲלֵי אֲדָמוֹת
וְהַנַּח לִי לְהוֹבִיל אוֹתָם אֶל אֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ
כְּפִי שֶׁנִּשְׁבַּעְתָּ לָאָבוֹת. הַרְאֵה אוֹתָהּ גַּם לִי!

6.
אָז אָמַר הָאֵל: דָּבָר זֶה לֹא יוּכַל לִהְיוֹת
אַתָּה חָטָאתָ וְכָךְ גַּם אַהֲרֹן אָחִיךָ
הָיָה עֲלֵיכֶם לְקַדֵּשׁ אוֹתִי עַל יַד הַסֶּלַע הַגָּדוֹל –
בַּנֵּס הַגָּדוֹל בּוֹ הַמַּיִם פָּרְצוּ מִתּוֹךְ הַסֶּלַע

7.
צִוִּיתִי עֲלֵיכֶם לְדַבֵּר אֶל הַסֶּלַע וְלוֹמַר בְּנִימוּס
שֶׁיִּתֵּן מַיִם לָעָם – וְאַתֶּם הִכִּיתֶם אוֹתוֹ
לָכֵן עֲלֵיכֶם לָמוּת כָּאן, אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם זֹאת בֶּאֱמֶת,
שֶׁאֶת הַיַּרְדֵּן לֹא תַּעַבְרוּ עִם מַחֲנֶה קָדוֹשׁ זֶה

8.
אִלּוּ הֱיִיתֶם מְקַדְּשִׁים אוֹתִי לְיַד הַסֶּלַע שֶׁלִּי
וּמְבַקְּשִׁים מִמֶּנּוּ יָפֶה, לְמַעַן הַנֵּס
אָז הֱיִיתֶם מְקַדְּשִׁים אוֹתִי עַד מְאוֹד
אֶל מוּל פְּנֵי הָעֵדָה שֶׁל הַמַּחֲנֶה הַקָּדוֹשׁ

9.
אִלּוּ הֱיִיתֶם מְקַדְּשִׁים אוֹתִי לְיַד הַסֶּלַע שֶׁלִּי
וּמְבַקְּשִׁים מִמֶּנּוּ יָפֶה, לְמַעַן הַנֵּס
אָז הֱיִיתֶם מְקַדְּשִׁים אוֹתִי עַד מְאוֹד
אֶל מוּל פְּנֵי הָעֵדָה שֶׁל הַמַּחֲנֶה הַקָּדוֹשׁ

10.
אָדָם זֶה הָיָה נֶאֱמָן לוֹ
יְהוֹשֻׁעַ בִּן־נוּן שְׁמוֹ, אֶת הַסְּפָרִים קָרָא הֵיטֵב
אוֹתוֹ רָצָה הָאֵל לְמֶלֶךְ
אִם כֵּן, קוּם יְהוֹשֻׁעַ וֶהֱיֵה לְגֶבֶר!

אורן כהן רומן הוא מרצה וחוקר יידיש. כהן רומן מלמד שפה וספרות יידיש באוניברסיטת חיפה ובאוניברסיטת תל אביב.

לתרגומים נוספים

יעקב פאטמיה ויינשטוק

רײזעלע

רייזלה

אסתר קרייטמןדורי פרנס

די נײַע וועלט

העולם החדש

איציק מאנגריניב גולדברג

ס'האָט, מלכּהלע, דער קאַרשנבוים

הן, מלכהלה, הדובדבן