יידיש
די זון אין געלע גאַסן
די הײַזער זענען געלע בלעך־קוואַדראַטן
אויף אַ בלאָען טוך געוואָרפֿן.
אין קאַנטיקע גאַסן פֿון געלן שטײַפֿן מעטאַל
שמעקט מיט קלעפּיקן ליכט
מיט קלײַסטעריקן בלעך
און וואַסערדיקן גלאָז.
די זון איז אַ גלעזערנע מאַראַנצקויל
צווישן בלעכערנע געלע בלעטער פֿון הײַזער,
אויף בלעכערנע טעלער פֿון גאַסן.
אין מעטאַלענע גאַסן
קרײַזט איצט אַן איינציקער לייב:
די געלע זון.
דער זונלייב איז
אַ זיסערע לאַסט
ווי צוויי ברוסטקעגלען מיט ווײַסער מילך.
אַ לײַכטערע לאַסט
ווי פֿאַלנדיקע בלומען־רעדלעך פֿון ווײַסן שמעקעדיקן בלעך.
צו וואָס נאָך גיין
צו אַ צווייטן לייב מיט הענט און פֿיס.
די זון איז אַ לייב. אַ הייסער. און שלעפּט אין גאַסן.
יידיש עברית
די זון אין געלע גאַסן
די הײַזער זענען געלע בלעך־קוואַדראַטן
אויף אַ בלאָען טוך געוואָרפֿן.
אין קאַנטיקע גאַסן פֿון געלן שטײַפֿן מעטאַל
שמעקט מיט קלעפּיקן ליכט
מיט קלײַסטעריקן בלעך
און וואַסערדיקן גלאָז.
די זון איז אַ גלעזערנע מאַראַנצקויל
צווישן בלעכערנע געלע בלעטער פֿון הײַזער,
אויף בלעכערנע טעלער פֿון גאַסן.
אין מעטאַלענע גאַסן
קרײַזט איצט אַן איינציקער לייב:
די געלע זון.
דער זונלייב איז
אַ זיסערע לאַסט
ווי צוויי ברוסטקעגלען מיט ווײַסער מילך.
אַ לײַכטערע לאַסט
ווי פֿאַלנדיקע בלומען־רעדלעך פֿון ווײַסן שמעקעדיקן בלעך.
צו וואָס נאָך גיין
צו אַ צווייטן לייב מיט הענט און פֿיס.
די זון איז אַ לייב. אַ הייסער. און שלעפּט אין גאַסן.
השמש ברחובות צהובים
הַבָּתִּים הֵם מִשְׁבְּצוֹת פַּח צְהֻבּוֹת
מֻשְׁלָכוֹת עַל אָרִיג כָּחֹל.
ּבִּרְחוֹבוֹת חַדִּים מִמַּתֶּכֶת נֻקְשָׁה צְהֻבָּה
בְּרֵיחַ אוֹר דָּבִיק
וּפַח צְמִיגִי.
בְּרֵיחַ שֶׁל זְכוּכִית מֵימִית.
הַשֶּׁמֶשׁ הִיא תַּפּוּז פֶּחָם עָשׂוּי זְכוּכִית
בֵּין רִבּוּעֵי הַפַּח הַצְּהֻבִּים שֶׁל הַבָּתִּים,
עַל צַלְּחוֹת הַפַּח שֶׁל הָרְחוֹבוֹת.
בִּרְחוֹבוֹת מַתֶּכֶת
מִסְתּוֹבֵב כָּעֵת אַרְיֵה יָחִיד:
שֶׁמֶשׁ צְהֻבָּה.
אַרְיֵה הַשֶּׁמֶשׁ הוּא
מַשָּׂא מָתוֹק
כְּמוֹ שְׁנֵי גְּבִיעֵי שָׁדַיִם עִם חָלָב לָבָן.
מַשָּׂא קָלִיל
כְּמוֹ זֵרֵי פְּרָחִים נוֹפְלִים מִסֵּפֶל פַּח לָבָן וּמְבֻשָּׂם.
לְשֵׁם מַה לְּבַקֵּשׁ
אַרְיֵה אַחֵר, בָּשָׂר וָדָם.
הַשֶּׁמֶשׁ הִיא אַרְיֵה. אַרְיֵה בּוֹעֵר. וּמִשְׂתָרֵךְ בָּרְחוֹבוֹת.
עברית
השמש ברחובות צהובים
הַבָּתִּים הֵם מִשְׁבְּצוֹת פַּח צְהֻבּוֹת
מֻשְׁלָכוֹת עַל אָרִיג כָּחֹל.
ּבִּרְחוֹבוֹת חַדִּים מִמַּתֶּכֶת נֻקְשָׁה צְהֻבָּה
בְּרֵיחַ אוֹר דָּבִיק
וּפַח צְמִיגִי.
בְּרֵיחַ שֶׁל זְכוּכִית מֵימִית.
הַשֶּׁמֶשׁ הִיא תַּפּוּז פֶּחָם עָשׂוּי זְכוּכִית
בֵּין רִבּוּעֵי הַפַּח הַצְּהֻבִּים שֶׁל הַבָּתִּים,
עַל צַלְּחוֹת הַפַּח שֶׁל הָרְחוֹבוֹת.
בִּרְחוֹבוֹת מַתֶּכֶת
מִסְתּוֹבֵב כָּעֵת אַרְיֵה יָחִיד:
שֶׁמֶשׁ צְהֻבָּה.
אַרְיֵה הַשֶּׁמֶשׁ הוּא
מַשָּׂא מָתוֹק
כְּמוֹ שְׁנֵי גְּבִיעֵי שָׁדַיִם עִם חָלָב לָבָן.
מַשָּׂא קָלִיל
כְּמוֹ זֵרֵי פְּרָחִים נוֹפְלִים מִסֵּפֶל פַּח לָבָן וּמְבֻשָּׂם.
לְשֵׁם מַה לְּבַקֵּשׁ
אַרְיֵה אַחֵר, בָּשָׂר וָדָם.
הַשֶּׁמֶשׁ הִיא אַרְיֵה. אַרְיֵה בּוֹעֵר. וּמִשְׂתָרֵךְ בָּרְחוֹבוֹת.
יידיש
ליד פֿון בערנשטיין
געלער בערנשטיין איז אַ בוימטרער
וואָס באַיאָמערט אַ גאָלדענעם קעפֿער.
שמעקט מיט קלעפּיקער זשיוויצע פֿון געלע טעג,
אין וועלכע ס'קאָן אַלץ געשען,
און מיט גראָען שטאָף פֿון טעג,
ווען ס'איז שוין גלײַך אַלצדינג.
אין זײַנע קילע קרעלן
ליגן פֿאַרשלאָסן
קלעפּיקע זיפֿצן פֿון דרײַסיק טעג:
קלעפּיקע טראָפּן פֿאַרציכט.
*
אַ לויב צו רוישטאָפֿן ראַציקע, פֿעטע, פֿרעסנדיקע.
צו זיי אַלע, וואָס ליגן צעוואָרפֿן איבער דער גאַנצער וועלט ווי קלעפּיקער ווילדקרויט און וואַרטן אויף זייער גורל.
אַ לויב צו פֿעלדער אומבאַרעכנטע, אומפֿאַראַנטוואָרטלעכע פֿעלדער מיט פּערקאַלענער לילאַ־וועגעטאַציע און מיט גרויסע לאָפּעכע־בלעטער פֿון לאַנגווײַל.
אַ לויב צום לעבן, וואָס איז ווי אַ גרויסער קרײַטעכץ פֿון לאַנגווײַל. און ווי אַ רויער קלומפּ ליים און ווי פֿעטער פֿרעסנדיקער צעמענט.
פֿון זיי קומען זאַכן מיט גלאַטקייט גלאַנצנדיקע און מיט לויטערער מאָס; זאַכן, וואָס שמעקן מיט פֿרישער האַרטקייט, מיט עלאַסטישקייט פֿון מעטאַלן, און פֿון גיין.
די פֿאַרטיקע באַנסטאַציע זאָגט לויב אַלע אויסגעלאַסענע, טייגיקע און ווי דער לאַנגווײַל צעצויגענע רוישטאָפֿן; אַלע שטאָפֿן צום בוי פֿאַרנוצטע.
ס'איז נאָוועמבער און דער בוי פֿון דער באַנסטאַציע איז געענדיקט.
יידיש עברית
ליד פֿון בערנשטיין
געלער בערנשטיין איז אַ בוימטרער
וואָס באַיאָמערט אַ גאָלדענעם קעפֿער.
שמעקט מיט קלעפּיקער זשיוויצע פֿון געלע טעג,
אין וועלכע ס'קאָן אַלץ געשען,
און מיט גראָען שטאָף פֿון טעג,
ווען ס'איז שוין גלײַך אַלצדינג.
אין זײַנע קילע קרעלן
ליגן פֿאַרשלאָסן
קלעפּיקע זיפֿצן פֿון דרײַסיק טעג:
קלעפּיקע טראָפּן פֿאַרציכט.
*
אַ לויב צו רוישטאָפֿן ראַציקע, פֿעטע, פֿרעסנדיקע.
צו זיי אַלע, וואָס ליגן צעוואָרפֿן איבער דער גאַנצער וועלט ווי קלעפּיקער ווילדקרויט און וואַרטן אויף זייער גורל.
אַ לויב צו פֿעלדער אומבאַרעכנטע, אומפֿאַראַנטוואָרטלעכע פֿעלדער מיט פּערקאַלענער לילאַ־וועגעטאַציע און מיט גרויסע לאָפּעכע־בלעטער פֿון לאַנגווײַל.
אַ לויב צום לעבן, וואָס איז ווי אַ גרויסער קרײַטעכץ פֿון לאַנגווײַל. און ווי אַ רויער קלומפּ ליים און ווי פֿעטער פֿרעסנדיקער צעמענט.
פֿון זיי קומען זאַכן מיט גלאַטקייט גלאַנצנדיקע און מיט לויטערער מאָס; זאַכן, וואָס שמעקן מיט פֿרישער האַרטקייט, מיט עלאַסטישקייט פֿון מעטאַלן, און פֿון גיין.
די פֿאַרטיקע באַנסטאַציע זאָגט לויב אַלע אויסגעלאַסענע, טייגיקע און ווי דער לאַנגווײַל צעצויגענע רוישטאָפֿן; אַלע שטאָפֿן צום בוי פֿאַרנוצטע.
ס'איז נאָוועמבער און דער בוי פֿון דער באַנסטאַציע איז געענדיקט.
שיר על ענבר
עִנְבָּר צָהֹב הוּא דִּמְעָה שֶׁל עֵץ
שֶׁמְּבַכָּה עַל חִפּוּשִׁית זָהָב.
לָעִנְבָּר יֵשׁ רֵיחַ שְׂרַף אֹרֶן דָּבִיק שֶׁל יָמִים צְהֻבִּים.
אֲשֶׁר בָּהֶם יָכוֹל הַכֹּל לְהִתְרַחֵשׁ,
וְרֵיחַ שֶׁל הַחֹמֶר הָאָפֹר שֶׁל הַיָּמִים,
כְּשֶׁהַדְּבָרִים כֻּלָּם שָׁוִים.
בַּחֲרוּזֵי הָעִנְבָּר הַקָּרִים
מֻנָּחוֹת חֲתוּמוֹת
אֲנָחוֹת דְּבִיקוֹת שֶׁל שְׁלשִׁים יָמִים:
טִפּוֹת דְּבִיקוֹת שֶׁל וִתּוּר.
*
תהילה לחומרי גלם מחוספסים, מוצקים, דחוסים.
לכל אלה המונחים מפוזרים על פני כל העולם כמו חלבלובים דביקים ומחכים לגורלם.
תהילה לשדות לא מדודים, שדות בלתי אחראיים עם צמחיית לילך של בד כותנה ועם עלי לפה גדולים[1] של שעמום.
תהילה לחיים, שהם כמו עלי ירק גדולים של שעמום.
תהילה לחיים, שהם כמו ערימת חימר גסה וכמו בטון דשן, דחוס.
מהם באים דברים עם חלקלקות מבריקה ועם מידה צלולה; דברים עם ריח של נוקשות טרייה, עם גמישות של מתכות, של הליכה.
תחנת הרכבת הגמורה אומרת תהילה לכל חומרי הגלם הפרוצים, עיסתיים, חומרים שנמתחים כמו שעמום; לכל החומרים אשר שימשו לבנייתה.
עכשיו נובמבר, ובנייתה של תחנת הרכבת הושלמה.
[1] Actium lappa – "לפה גדולה" – מין צמח בעל עלים גדולים, שחלקיו השונים משמשים גם למאכל ולרפואה.
עברית
שיר על ענבר
עִנְבָּר צָהֹב הוּא דִּמְעָה שֶׁל עֵץ
שֶׁמְּבַכָּה עַל חִפּוּשִׁית זָהָב.
לָעִנְבָּר יֵשׁ רֵיחַ שְׂרַף אֹרֶן דָּבִיק שֶׁל יָמִים צְהֻבִּים.
אֲשֶׁר בָּהֶם יָכוֹל הַכֹּל לְהִתְרַחֵשׁ,
וְרֵיחַ שֶׁל הַחֹמֶר הָאָפֹר שֶׁל הַיָּמִים,
כְּשֶׁהַדְּבָרִים כֻּלָּם שָׁוִים.
בַּחֲרוּזֵי הָעִנְבָּר הַקָּרִים
מֻנָּחוֹת חֲתוּמוֹת
אֲנָחוֹת דְּבִיקוֹת שֶׁל שְׁלשִׁים יָמִים:
טִפּוֹת דְּבִיקוֹת שֶׁל וִתּוּר.
*
תהילה לחומרי גלם מחוספסים, מוצקים, דחוסים.
לכל אלה המונחים מפוזרים על פני כל העולם כמו חלבלובים דביקים ומחכים לגורלם.
תהילה לשדות לא מדודים, שדות בלתי אחראיים עם צמחיית לילך של בד כותנה ועם עלי לפה גדולים[1] של שעמום.
תהילה לחיים, שהם כמו עלי ירק גדולים של שעמום.
תהילה לחיים, שהם כמו ערימת חימר גסה וכמו בטון דשן, דחוס.
מהם באים דברים עם חלקלקות מבריקה ועם מידה צלולה; דברים עם ריח של נוקשות טרייה, עם גמישות של מתכות, של הליכה.
תחנת הרכבת הגמורה אומרת תהילה לכל חומרי הגלם הפרוצים, עיסתיים, חומרים שנמתחים כמו שעמום; לכל החומרים אשר שימשו לבנייתה.
עכשיו נובמבר, ובנייתה של תחנת הרכבת הושלמה.
[1] Actium lappa – "לפה גדולה" – מין צמח בעל עלים גדולים, שחלקיו השונים משמשים גם למאכל ולרפואה.
