קומט צו פֿאָרן! שרײַבט יידיש!

בוא לכאן! כתוב יידיש!
תרגום:
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
הקדמה
הסופרים ל. שפירא וי. ח. ברנר נפגשו בלונדון בשנת 1905, ופיתחו ידידות קרובה, שכללה שיחות ארוכות ועזרה הדדית. כשחקרתי את הקשר הפואטי שבין שני הסופרים, שמחתי לגלות שלקשר האינטימי והאוהב שבין השניים נותרה עדות ארכיונית, בצורת מכתבים. אני נרגשת להביא כאן לראשונה, באדיבות ארכיון גנזים, מכתבים שכתב שפירא לברנר בין השנים 1906–1909, השופכים אור על מערכת היחסים בין השניים. הפריטים נכתבו לאחר ששפירא היגר לאמריקה, ונשלחו לברנר שהמשיך להתגורר בלונדון. הפריטים חושפים את החברות האמיצה ששררה בין שני הכותבים, ומתארים את קליטתו הלא פשוטה של שפירא באמריקה, את מחסומי הכתיבה מהם סבל, ויחסיו עם בני משפחתו. כמו כן, המכתבים חושפים את העובדה שברנר ושפירא היו מעורבים זה בכתיבתו של זה, קראו יצירות זה של זה לפני פרסומם ועקבו אחר הפירסומים. יתר על כן, מתוך המכתבים ניתן לקבוע בוודאות כי שפירא קרא בעברית, ועקב אחר תהליכי הפרסום והעבודה על כתב העת "המעורר", ואחר התכנים שפורסמו בו בעניין רב. על אף שהזדהה כ"יידישיסט" ולא כ"היבראיסט", שפירא התרגש מהתכנים החדשים שפורסמו ב"מעורר" ומצא בהם עניין רב.
שפירא מפציר בברנר שיבוא לניו-יורק, ומציע לסייע לו עם הוצאות הנסיעה. אף על פי ששפירא  התקשה במציאת משרה ספרותית והתפרנס בדוחק מעיסוקים שונים, הוא האמין כי בניו-יורק קיימות אפשרויות רבות יותר לסופר יהודי. אך בניגוד לבקשתו החוזרת במכתבים, במסה "דער שאָטן יוסף חיים ברענער" שפורסמה בספרו דער שרייבער גייט אין חדר בשנת 1945, כולל שפירא אנקדוטה בה הוא מציג עמדה הפוכה: בשנת 1909 פתחו שפירא ואשתו פריידל בית קפה בשיקגו, הם תכננו להרוויח כסף מהמיזם ובעזרת הכסף שישיגו להגר לשוויץ. באותה העת מכר מניו-יורק שלח לשפירא מכתב ובו הוא סיפר שברנר מבקש להגיע לאמריקה, וביקש עזרה כלכלית משפירא בהוצאות הדרך. שפירא לטענתו שלח כסף אך צירף אליו מכתב, בו הוא נותן לברנר עצה שלא להגיע לאמריקה, כי אמריקה לא מתאימה לו ואין בה מקום עבורו. את שינוי עמדתו של שפירא ניתן להסביר מתוך אכזבתו שלו מניו-יורק – שפירא משליך את תחושותיו על ברנר. שינוי לב זה הוא דרמטי, שכאמור רק שלוש שנים קודם לכן שפירא עודד את ברנר להגר אחריו. שפירא מתאר זאת בזיכרונותיו 1945 בחרטה מהולה באשמה, מפני שברנר אכן בחר לא להגיע לניו-יורק אלא להגר לפלשתינה, שם הוא נרצח בשנת 1921.
גלויה מל.שפירא לברנר, אוקטובר 1909. תודה למכון הגנזים שאפשרו לנו את הגישה והפרסום. עריכה: רפאל הלף
יידיש

1. 1
סאַוטהעמפּטאָן, 2 31סטן מערץ, 1906.

חבֿרה קבצנים משבֿט שמעון, מוה"ר ברענער וראַדלער ני"ו!

„הירמיט“ גיב איך אײַך צו װיסן, אַז איך בין, דוכט זיך, בשלום אָנגעקומען קײן סאַוטהעמפּטאָן און בין, דוכט זיך, אָנגענומען געװאָרן אױף דער שיף. זײַט מיר געזונט און פֿאַרגעסט מיך (פּשיטא!), נאָר נישט אין גאַנצן. דוכט זיך, אַז איך פֿאָר שױן. איך שרײַב אײַך דאָ אַלץ „דוכט זיך“, װײַל, פֿאַרשטײט איר מיך… דעם בריװ שרײַב איך נאָך, אײגנטלעך, אין לאָנדאָן, באַלד נאָך אײַער אַװעקגאַנג. אױב אַלץ װעט זײַן, װי אױבן שטײט געשריבן, װעל איך אים אַרײַנװאַרפֿן אין פּאָסטקאַסטן, און פֿאָלגלעך, װעט איר אים דערהאַלטן. נאָך אַ מאָל: זײַט געזונט און — אַ דאַנק פֿאַר אײַער גוט־פֿרײַנדשאַפֿט און פֿאַר אַלץ.

אײַער ל. שאַפּיראָ.

יידיש עברית

1. 3
סאַוטהעמפּטאָן, 4 31סטן מערץ, 1906.

חבֿרה קבצנים משבֿט שמעון, מוה"ר ברענער וראַדלער ני"ו!

„הירמיט“ גיב איך אײַך צו װיסן, אַז איך בין, דוכט זיך, בשלום אָנגעקומען קײן סאַוטהעמפּטאָן און בין, דוכט זיך, אָנגענומען געװאָרן אױף דער שיף. זײַט מיר געזונט און פֿאַרגעסט מיך (פּשיטא!), נאָר נישט אין גאַנצן. דוכט זיך, אַז איך פֿאָר שױן. איך שרײַב אײַך דאָ אַלץ „דוכט זיך“, װײַל, פֿאַרשטײט איר מיך… דעם בריװ שרײַב איך נאָך, אײגנטלעך, אין לאָנדאָן, באַלד נאָך אײַער אַװעקגאַנג. אױב אַלץ װעט זײַן, װי אױבן שטײט געשריבן, װעל איך אים אַרײַנװאַרפֿן אין פּאָסטקאַסטן, און פֿאָלגלעך, װעט איר אים דערהאַלטן. נאָך אַ מאָל: זײַט געזונט און — אַ דאַנק פֿאַר אײַער גוט־פֿרײַנדשאַפֿט און פֿאַר אַלץ.

אײַער ל. שאַפּיראָ.

1.
סאות'־המפּטון, 31 במרץ, 1906

אגודת קבצנים משבט שמעון, מוה"ר [מורנו הרב] ברנר ורדלר ני"ו [נרו יאיר ויזרח]! 5

"הריני להודיעכם", שאני, כנראה, שהגעתי בשלום לסאות'־המפּטון ואני, כנראה, שקיבלו אותי לספינה. תהיו בריאים ותשכחו אותי (פשיטא!), רק לא לגמרי. כנראה, שאני כבר נוסע. אני כותב לכם הכול בסגנון של "כנראה ש" בגלל ש־ אתם מבינים… את המכתב כתבתי למעשה עוד בלונדון, מיד אחרי שנפרדתם ממני. אם הכול יתקײם, כפי שכתבתי לעיל, אני אזרוק אותו לתיבת הדואר, ובעקבות זאת, אתם תקבלו אותו. עוד פעם: תהיו בריאים ותודה על החברות שלכם ועל הכול.

ל. שפירא שלכם.

עברית

1.
סאות'־המפּטון, 31 במרץ, 1906

אגודת קבצנים משבט שמעון, מוה"ר [מורנו הרב] ברנר ורדלר ני"ו [נרו יאיר ויזרח]! 6

"הריני להודיעכם", שאני, כנראה, שהגעתי בשלום לסאות'־המפּטון ואני, כנראה, שקיבלו אותי לספינה. תהיו בריאים ותשכחו אותי (פשיטא!), רק לא לגמרי. כנראה, שאני כבר נוסע. אני כותב לכם הכול בסגנון של "כנראה ש" בגלל ש־ אתם מבינים… את המכתב כתבתי למעשה עוד בלונדון, מיד אחרי שנפרדתם ממני. אם הכול יתקײם, כפי שכתבתי לעיל, אני אזרוק אותו לתיבת הדואר, ובעקבות זאת, אתם תקבלו אותו. עוד פעם: תהיו בריאים ותודה על החברות שלכם ועל הכול.

ל. שפירא שלכם.

יידיש

2.
ניו־יאָרק, 6טן מײַ, 1906

ליבער ברענער,

צו שרײַבן אײַך האָב איך אַ סך, און איך װען איך האָב אַ סך, האָב איך גאָרנישט. גיט אַן עצה.
    װעגן מײַנע געשעפֿטן בתּכלית־הקיצור: קײן שטעלע דערװײַל נישטאָ. פֿון נומ' 37 „צײַטגײַסט“ װעלן זיך אָנהײבן דרוקן מײַנע זאַכלעך, אַ גאַנצע סעריע, „אויפֿן ים“. לעזט און שרײַבט אײַער מײנונג. צו לעבן דערפֿון איז אוממעגלעך. מײַן מוטער איז דערװײַלע אין פֿילאַדעלפֿיע.
    דער „אידישער קעמפּפֿער“ האָט מיר געמאַכט אַ װאַרעמען און באַשײדענעם ברוך־הבאָ. אַ דאַנק אים דערפֿאַר. עליאַשעװ האָט מיר דורך אים װידער געשיקט אַ גרוס, צװישן אַנדערע. אים איז געפֿעלן צו קרוינען מיך מיטן נאָמען: „דער פֿאַראומערטער נאָרװעגער אין דער ייִדישער ליטעראַטור“, אײן גאָט דער לעבעדיקער װײסט, פֿאַר װאָס! מעשׂה־שׂטן, דאַרף זיך טרעפֿן, אַז אין מײַן צװײטער סקיצע פֿון דער סעריע „אויפֿן ים“ זאָל איך אַרויספֿירן אַ נאָרװעגער. געװיס װעלן שׂונאים זאָגן: דער נאָמען איז אים געפֿעלן.
    „אָבער דער עיקר, דער עיקר! — שרײַט איר — װאָס איז אַמעריקע?…“
    המ… מײַן ליבער ייִד, װאָס זאָל איך אײַך זאָגן?… אַװדאי נישט דאָס, װאָס זי װאָלט געדאַרפֿט צו זײַן, אָבער דאָך — אַ ייִדיש לעבן איז דאָ פֿאַראַן, און דאָ קאָן מען אויפֿטאָן און איך בין איבערצײַגט, מען װעט אויפֿטאָן. נאָר — דאָ קומט אַ טיפֿער געדאַנק, אויפֿמערקזאַם! ייִדן דאַרפֿן אַן אײגענע הײם… יאָ.
    באַקענט זיך מיט זשיטלאָװסקי. אַ גאַנץ קלוג ייִדל און, דוכט זיך, אַ װוילער. איך הײב אים אָן ליב צו האָבן. קאַהאַן — אים קען איך נאָך גאַנץ װײניק. בײַ אַנדערע בין איך נאָך נישט געװען.
    מילא, אַ סוף, אָבער — װאָס טוט איר? איך גלויב, אַז איר װײסט נישט, װי אַזוי איך װאָלט אײַך געװאָלט האָבן דאָ, און נישט נאָר פֿון אײַערט װעגן, נאָר טאַקע פּשוט פֿון מײַנעט װעגן. װאָס קלערט איר טאָן? אַרויס אַ נײַ ביכל „המעורר“, און איך װאַרט שוין דערויף זײער אומגעדולדיק, גאָר נישט מעשׂה זשאַרגאָניסט. דערצו, זע איך, װעט אין גיכן דערשײַנען אײַערס אַ „לא כלום“. װאָס איז דאָס? נאָר װאָס אָנגעשריבן? װעט דער „המעורר“ לעבן? הכּלל, לאָזט זיך הערן!
    האָט איר עפּעס דערהאַלטן געלט פֿאַר מיר פֿון װאַרשע? מאַרמאָר האָט אײַך אַרויסגעשיקט 25 שילינג. יאָ, דאָרט דרוקט זיך אײַער, „אין הויף“. מיט דער איבערזעצונג בין איך נישט צופֿרידן. מסתּמא איר אויך נישט.
    די בעסטע בלעטער זענען „דאָס פֿאָלק“ און „דער אידישער קעמפּפֿער“. „דאָס אידישע פֿאָלק“ איז, אַ פּנים, ניפֿטר געװאָרן. אַ ביטערער קאַלאַמבור!
    הערט אַ מעשׂה: געװען אײן מאָל אין טעאַטער, געזען גאָרדינס „שחיטה“. װאָס זאָל איך אײַך זאָגן? חסרונות אָן שיעור. אָבער — מיר האָבן דאָך אַ טעאַטער, אַ טעאַטער, װאָס איז פֿולשטענדיק װערט דעם נאָמען! כ׳האָב דאָס נישט דערװאַרט און זיך געװוּנטשן, מיר זאָלן האָבן אַזוינס אין צװאַנציק יאָר אַרום, און מיט אַ מאָל… איר װעט גלויבן? איך האָב געװײנט פֿאַר פֿרײד און לסוף בין איך אַװעקגעגאַנגען אַ צעשרויפֿטער, אַ קראַנקער פֿון אויפֿרעגונג. דער באַקאַנטער, װאָס איז מיט מיר געגאַנגען, האָט מיך אָנגעקוקט אַ ביסל װי אַ משוגענעם. איר זאָלט פֿון מיר נישט לאַכן, װאָס איך בין אַזוי סענטימענטאַל, נאָר איך האָב, אַ פּנים, שטאַרק ליב ייִדן. איך װעל בעסער איבעררײַסן: איך רעד שוין נאַרישקײטן.
    דאָך, מײן איך, אַז װוינען שטענדיק װעל איך דאָ נישט. כ׳װעל אָפּזײַן עטלעכע יאָר און פֿאָרן ערגעץ אַנדערש װוּ. איך קאָן נישט אײַנזיצן אויף אײן אָרט.
    מיר טוט לײד, װאָס איך האָב אײַך ענג געמאַכט אין געלט, נאָר װאָס קאָן איך העלפֿן? נישט גוט.
    אָנגעשריבן אַ קאַרטל צו הלל צײטלינען, זיך אָנגעטשעפּעט אין דער פֿאָטאָגראַפֿיע. דוכט זיך ער װעט נישט ברוגז זײַן פֿאַר מײַן „קריכן“ צו אים, אַ?
    אפֿשר דאַרף איך נאָך עפּעס שרײַבן נאָר איך געדענק אָסור נישט. מײַן קאָפּ איז מיר אַ ביסל פֿאַרשלאָגן. װאָס טוט מען מיט זיך?… האָט קײן פֿאַראיבל נישט. שרײַבט, ליבער ברענער, איר װעט מיך דערפֿרײען.
 
אײַער ל. שאַפּיראָ
 L. Shapiro, c/o Mr. Gubich,
197 Eldridge str., New-York.
(בײַ מיסטער גוביטשן, 197 עלדרידזש סטר׳).

איך גריס הערן נאַראָדיצקי און זײַן „װילדע ציג“, װי איר רופֿט זײַן מײדעלע מיט די מסוכּנע, טײַװלשע אײגלעך.

יידיש עברית

2.
ניו־יאָרק, 6טן מײַ, 1906

ליבער ברענער,

צו שרײַבן אײַך האָב איך אַ סך, און איך װען איך האָב אַ סך, האָב איך גאָרנישט. גיט אַן עצה.
    װעגן מײַנע געשעפֿטן בתּכלית־הקיצור: קײן שטעלע דערװײַל נישטאָ. פֿון נומ' 37 „צײַטגײַסט“ װעלן זיך אָנהײבן דרוקן מײַנע זאַכלעך, אַ גאַנצע סעריע, „אויפֿן ים“. לעזט און שרײַבט אײַער מײנונג. צו לעבן דערפֿון איז אוממעגלעך. מײַן מוטער איז דערװײַלע אין פֿילאַדעלפֿיע.
    דער „אידישער קעמפּפֿער“ האָט מיר געמאַכט אַ װאַרעמען און באַשײדענעם ברוך־הבאָ. אַ דאַנק אים דערפֿאַר. עליאַשעװ האָט מיר דורך אים װידער געשיקט אַ גרוס, צװישן אַנדערע. אים איז געפֿעלן צו קרוינען מיך מיטן נאָמען: „דער פֿאַראומערטער נאָרװעגער אין דער ייִדישער ליטעראַטור“, אײן גאָט דער לעבעדיקער װײסט, פֿאַר װאָס! מעשׂה־שׂטן, דאַרף זיך טרעפֿן, אַז אין מײַן צװײטער סקיצע פֿון דער סעריע „אויפֿן ים“ זאָל איך אַרויספֿירן אַ נאָרװעגער. געװיס װעלן שׂונאים זאָגן: דער נאָמען איז אים געפֿעלן.
    „אָבער דער עיקר, דער עיקר! — שרײַט איר — װאָס איז אַמעריקע?…“
    המ… מײַן ליבער ייִד, װאָס זאָל איך אײַך זאָגן?… אַװדאי נישט דאָס, װאָס זי װאָלט געדאַרפֿט צו זײַן, אָבער דאָך — אַ ייִדיש לעבן איז דאָ פֿאַראַן, און דאָ קאָן מען אויפֿטאָן און איך בין איבערצײַגט, מען װעט אויפֿטאָן. נאָר — דאָ קומט אַ טיפֿער געדאַנק, אויפֿמערקזאַם! ייִדן דאַרפֿן אַן אײגענע הײם… יאָ.
    באַקענט זיך מיט זשיטלאָװסקי. אַ גאַנץ קלוג ייִדל און, דוכט זיך, אַ װוילער. איך הײב אים אָן ליב צו האָבן. קאַהאַן — אים קען איך נאָך גאַנץ װײניק. בײַ אַנדערע בין איך נאָך נישט געװען.
    מילא, אַ סוף, אָבער — װאָס טוט איר? איך גלויב, אַז איר װײסט נישט, װי אַזוי איך װאָלט אײַך געװאָלט האָבן דאָ, און נישט נאָר פֿון אײַערט װעגן, נאָר טאַקע פּשוט פֿון מײַנעט װעגן. װאָס קלערט איר טאָן? אַרויס אַ נײַ ביכל „המעורר“, און איך װאַרט שוין דערויף זײער אומגעדולדיק, גאָר נישט מעשׂה זשאַרגאָניסט. דערצו, זע איך, װעט אין גיכן דערשײַנען אײַערס אַ „לא כלום“. װאָס איז דאָס? נאָר װאָס אָנגעשריבן? װעט דער „המעורר“ לעבן? הכּלל, לאָזט זיך הערן!
    האָט איר עפּעס דערהאַלטן געלט פֿאַר מיר פֿון װאַרשע? מאַרמאָר האָט אײַך אַרויסגעשיקט 25 שילינג. יאָ, דאָרט דרוקט זיך אײַער, „אין הויף“. מיט דער איבערזעצונג בין איך נישט צופֿרידן. מסתּמא איר אויך נישט.
    די בעסטע בלעטער זענען „דאָס פֿאָלק“ און „דער אידישער קעמפּפֿער“. „דאָס אידישע פֿאָלק“ איז, אַ פּנים, ניפֿטר געװאָרן. אַ ביטערער קאַלאַמבור!
    הערט אַ מעשׂה: געװען אײן מאָל אין טעאַטער, געזען גאָרדינס „שחיטה“. װאָס זאָל איך אײַך זאָגן? חסרונות אָן שיעור. אָבער — מיר האָבן דאָך אַ טעאַטער, אַ טעאַטער, װאָס איז פֿולשטענדיק װערט דעם נאָמען! כ׳האָב דאָס נישט דערװאַרט און זיך געװוּנטשן, מיר זאָלן האָבן אַזוינס אין צװאַנציק יאָר אַרום, און מיט אַ מאָל… איר װעט גלויבן? איך האָב געװײנט פֿאַר פֿרײד און לסוף בין איך אַװעקגעגאַנגען אַ צעשרויפֿטער, אַ קראַנקער פֿון אויפֿרעגונג. דער באַקאַנטער, װאָס איז מיט מיר געגאַנגען, האָט מיך אָנגעקוקט אַ ביסל װי אַ משוגענעם. איר זאָלט פֿון מיר נישט לאַכן, װאָס איך בין אַזוי סענטימענטאַל, נאָר איך האָב, אַ פּנים, שטאַרק ליב ייִדן. איך װעל בעסער איבעררײַסן: איך רעד שוין נאַרישקײטן.
    דאָך, מײן איך, אַז װוינען שטענדיק װעל איך דאָ נישט. כ׳װעל אָפּזײַן עטלעכע יאָר און פֿאָרן ערגעץ אַנדערש װוּ. איך קאָן נישט אײַנזיצן אויף אײן אָרט.
    מיר טוט לײד, װאָס איך האָב אײַך ענג געמאַכט אין געלט, נאָר װאָס קאָן איך העלפֿן? נישט גוט.
    אָנגעשריבן אַ קאַרטל צו הלל צײטלינען, זיך אָנגעטשעפּעט אין דער פֿאָטאָגראַפֿיע. דוכט זיך ער װעט נישט ברוגז זײַן פֿאַר מײַן „קריכן“ צו אים, אַ?
    אפֿשר דאַרף איך נאָך עפּעס שרײַבן נאָר איך געדענק אָסור נישט. מײַן קאָפּ איז מיר אַ ביסל פֿאַרשלאָגן. װאָס טוט מען מיט זיך?… האָט קײן פֿאַראיבל נישט. שרײַבט, ליבער ברענער, איר װעט מיך דערפֿרײען.
 
אײַער ל. שאַפּיראָ
 L. Shapiro, c/o Mr. Gubich,
197 Eldridge str., New-York.
(בײַ מיסטער גוביטשן, 197 עלדרידזש סטר׳).

איך גריס הערן נאַראָדיצקי און זײַן „װילדע ציג“, װי איר רופֿט זײַן מײדעלע מיט די מסוכּנע, טײַװלשע אײגלעך.

2.
ניו־יורק, 6 במאי, 1906

ברנר יקר,

יש לי הרבה לכתוב לך, וכשיש לי הרבה, אין לי כלום. מה לעשות. 7
    אספר על עניני בתכלית הקיצור: משרה בינתיים אין. הסיפורים שלי יפורסמו ב"צײַטגײַסט" החל מגיליון מספר 37, סדרה שלמה, "בים". תקרא ותכתוב לי את דעתך. לחיות מזה אי אפשר. אמא שלי בינתײם בפילדלפיה.
    ה"אידישער קעמפּפֿער" 8 ערכו למעני קבלת פנים חמה וצנועה. אני מודה להם על כך. אלישיב 9 ואחרים שלחו את איחוליהם בכתב העת. מצא חן בעיניו להכתיר אותי בשם: "הנורװגי העגמומי של ספרות הײדיש", אלוהים הטוב יודע למה! מעשה־שטן, בסקיצה השנײה של הסדרה "בים" אני מציג איזה נורװגי. בטח השונאים יגידו: השם מצא חן בעיניו.
    "אבל העיקר, העיקר — אתה צועק — איך אמריקה?"
    המ… איש יקר שלי, מה אומר לך?.. בטח לא מה שאמריקה הײתה צריכה להיות, ובכל זאת, יש פה חײם יהודיים, וכאן אדם יכול להגשים, ואני משוכנע, שאכן יגשים. אבל בהקשר זה מגיע רעיון עמוק — שים לב! יהודים צריכים בית משלהם… כן.
    נפגשתי עם ז׳יטלובסקי. 10 יהודי חכם ונראה הגון. אני מתחיל לחבב אותו. קאהאן 11 — אותו אני מכיר בנתיים הרבה פחות. עדײן לא נפגשתי עם אחרים.    
    ובכן, זה מספיק. מה איתך? אני מאמין שאתה לא יודע, עד כמה הײתי רוצה שתהיה כאן, ולא רק בשבילך אלא באמת, פשוט בשבילי. מה אתה חושב לעשות? פורסם גיליון חדש של "המעורר", ואני מחכה לו בקוצר רוח, בכלל לא מתאים לז׳רגוניסט. 12 נוסף על כך, אני רואה, שהולך להתפרסם "לא כלום" 13 שלך. מה זה? זה עתה כתבת? האם "המעורר" ימשיך להתקײם? בקיצור, מצפה לשמוע ממך!
    דרך אגב, האם קיבלת איזה סכום כסף בשבילי מװארשה? מרמור 14 שלח לך 25 שילינג. כן, נדפס שם "בחצר" שלך. 15 אני לא מרוצה מהתרגום. מן הסתם גם אתה לא.
    העיתונים הטובים ביותר הם "דאָס פֿאָלק" ו"אידישער קעמפּפֿער". העיתון "דאָס יודישע פֿאָלק" 16 נראה מת. משחק מילים מריר!
    תשמע סיפור: הלכתי לתיאטרון, וראיתי את "שחיטה" של גורדין. 17 מה אני אגיד לך? חסרונות בלי סוף. אבל — יש לנו כאן תיאטרון, תיאטרון ראוי לשמו! אני לא ציפיתי ולא קיװיתי, שיהיה לנו תיאטרון כזה בעוד עשרים שנה, ופתאום… אתה מאמין? בכיתי משמחה ובסוף יצאתי משם מטורלל, רועד מרוב התרגשות. המכר שבא איתי, הסתכל עלײ כאילו הײתי משוגע. אל תצחק עלײ, שאני כזה סנטימנטלי, אבל נראה שיש לי אהבה עזה ליהודים. אה, עדיף שאחתוך: אני כבר מדבר שטויות.   
    בכל אופן, אני חושב שאני לא רוצה לגור פה לאורך זמן. אני אהיה פה שנים אחדות ואסע לאיזשהו מקום אחר. אני לא יכול לשבת במקום אחד.   
    זה מצער אותי, שהקשיתי עליך עם הכסף, אבל מה אני יכול לעשות? זה לא טוב.
    כתבתי גלויה להלל צײטלין, 18 להציק לו בענײן התמונה, 19 נראה לי שהוא לא יכעס בגלל ההתערבות שלי בענײנים שלו, אה?
    אולי אני צריך לכתוב עוד משהו, אבל אני ממש לא זוכר. הראש שלי קצת מקולקל. מה אני עושה עם עצמי? סלח לי. כתוב, ברנר יקירי, אתה תשמח אותי.
    
    
ל. שפירא שלך
L. Shapiro, c/o Mr. Gubich,
197 Eldridge str., New-York.

מוסר דרישת שלום לנארודיצקי 20 ול"עיזה הפראית" שלו, כמו שאתה מכנה אותה, המײדלה עם העינײם המסוכנות, השטניות.

עברית

2.
ניו־יורק, 6 במאי, 1906

ברנר יקר,

יש לי הרבה לכתוב לך, וכשיש לי הרבה, אין לי כלום. מה לעשות. 21
    אספר על עניני בתכלית הקיצור: משרה בינתיים אין. הסיפורים שלי יפורסמו ב"צײַטגײַסט" החל מגיליון מספר 37, סדרה שלמה, "בים". תקרא ותכתוב לי את דעתך. לחיות מזה אי אפשר. אמא שלי בינתײם בפילדלפיה.
    ה"אידישער קעמפּפֿער" 22 ערכו למעני קבלת פנים חמה וצנועה. אני מודה להם על כך. אלישיב 23 ואחרים שלחו את איחוליהם בכתב העת. מצא חן בעיניו להכתיר אותי בשם: "הנורװגי העגמומי של ספרות הײדיש", אלוהים הטוב יודע למה! מעשה־שטן, בסקיצה השנײה של הסדרה "בים" אני מציג איזה נורװגי. בטח השונאים יגידו: השם מצא חן בעיניו.
    "אבל העיקר, העיקר — אתה צועק — איך אמריקה?"
    המ… איש יקר שלי, מה אומר לך?.. בטח לא מה שאמריקה הײתה צריכה להיות, ובכל זאת, יש פה חײם יהודיים, וכאן אדם יכול להגשים, ואני משוכנע, שאכן יגשים. אבל בהקשר זה מגיע רעיון עמוק — שים לב! יהודים צריכים בית משלהם… כן.
    נפגשתי עם ז׳יטלובסקי. 24 יהודי חכם ונראה הגון. אני מתחיל לחבב אותו. קאהאן 25 — אותו אני מכיר בנתיים הרבה פחות. עדײן לא נפגשתי עם אחרים.    
    ובכן, זה מספיק. מה איתך? אני מאמין שאתה לא יודע, עד כמה הײתי רוצה שתהיה כאן, ולא רק בשבילך אלא באמת, פשוט בשבילי. מה אתה חושב לעשות? פורסם גיליון חדש של "המעורר", ואני מחכה לו בקוצר רוח, בכלל לא מתאים לז׳רגוניסט. 26 נוסף על כך, אני רואה, שהולך להתפרסם "לא כלום" 27 שלך. מה זה? זה עתה כתבת? האם "המעורר" ימשיך להתקײם? בקיצור, מצפה לשמוע ממך!
    דרך אגב, האם קיבלת איזה סכום כסף בשבילי מװארשה? מרמור 28 שלח לך 25 שילינג. כן, נדפס שם "בחצר" שלך. 29 אני לא מרוצה מהתרגום. מן הסתם גם אתה לא.
    העיתונים הטובים ביותר הם "דאָס פֿאָלק" ו"אידישער קעמפּפֿער". העיתון "דאָס יודישע פֿאָלק" 30 נראה מת. משחק מילים מריר!
    תשמע סיפור: הלכתי לתיאטרון, וראיתי את "שחיטה" של גורדין. 31 מה אני אגיד לך? חסרונות בלי סוף. אבל — יש לנו כאן תיאטרון, תיאטרון ראוי לשמו! אני לא ציפיתי ולא קיװיתי, שיהיה לנו תיאטרון כזה בעוד עשרים שנה, ופתאום… אתה מאמין? בכיתי משמחה ובסוף יצאתי משם מטורלל, רועד מרוב התרגשות. המכר שבא איתי, הסתכל עלײ כאילו הײתי משוגע. אל תצחק עלײ, שאני כזה סנטימנטלי, אבל נראה שיש לי אהבה עזה ליהודים. אה, עדיף שאחתוך: אני כבר מדבר שטויות.   
    בכל אופן, אני חושב שאני לא רוצה לגור פה לאורך זמן. אני אהיה פה שנים אחדות ואסע לאיזשהו מקום אחר. אני לא יכול לשבת במקום אחד.   
    זה מצער אותי, שהקשיתי עליך עם הכסף, אבל מה אני יכול לעשות? זה לא טוב.
    כתבתי גלויה להלל צײטלין, 32 להציק לו בענײן התמונה, 33 נראה לי שהוא לא יכעס בגלל ההתערבות שלי בענײנים שלו, אה?
    אולי אני צריך לכתוב עוד משהו, אבל אני ממש לא זוכר. הראש שלי קצת מקולקל. מה אני עושה עם עצמי? סלח לי. כתוב, ברנר יקירי, אתה תשמח אותי.
    
    
ל. שפירא שלך
L. Shapiro, c/o Mr. Gubich,
197 Eldridge str., New-York.

מוסר דרישת שלום לנארודיצקי 34 ול"עיזה הפראית" שלו, כמו שאתה מכנה אותה, המײדלה עם העינײם המסוכנות, השטניות.

גלויה מל.שפירא לברנר, אוקטובר 1909. תודה למכון הגנזים שאפשרו לנו את הגישה והפרסום. עריכה: רפאל הלף
יידיש


3.
ניו־יאָרק, דעם 31סטן מײַ, 1906.

L. Shapiro, Gubich, 48 1ST st.

ליבער ברענער!

אַ גאַנצן בריװ װעל איך אײַך שרײַבן װען איך װעל איבערלייענען אין גאַנצן אײַער דראַמע. איצט קום איך צו אײַך נאָר מיט אַ בקשה: ידידיה מרגלית מיט װעלכן איך האָב אײַך אַ מאָל באַקענט דורך אַ בריװ, האָט אײַך אַװעקגעשיקט אַ זאַך, װיל איך אײַך בעטן בלויז, איר זאָלט זי װאָס גיכער דורכלייענען און אים געבן ענטפֿער. דאָס איז מײַן גאַנצע בקשה. זײַט מיר געזונט. אײַער ל. שאַפּיראָ.

מײַנע געשעפֿטן — ניט פֿויגלדיק.

יידיש עברית


3.
ניו־יאָרק, דעם 31סטן מײַ, 1906.

L. Shapiro, Gubich, 48 1ST st.

ליבער ברענער!

אַ גאַנצן בריװ װעל איך אײַך שרײַבן װען איך װעל איבערלייענען אין גאַנצן אײַער דראַמע. איצט קום איך צו אײַך נאָר מיט אַ בקשה: ידידיה מרגלית מיט װעלכן איך האָב אײַך אַ מאָל באַקענט דורך אַ בריװ, האָט אײַך אַװעקגעשיקט אַ זאַך, װיל איך אײַך בעטן בלויז, איר זאָלט זי װאָס גיכער דורכלייענען און אים געבן ענטפֿער. דאָס איז מײַן גאַנצע בקשה. זײַט מיר געזונט. אײַער ל. שאַפּיראָ.

מײַנע געשעפֿטן — ניט פֿויגלדיק.

3.
ניו־יורק, 31 במאי, 1906. 35

L. Shapiro, Gubich, 48 1ST st.

ברנר יקר!

אני אכתוב לך מכתב שלם כשאני אסײם לקרוא את הדרמה [יצירה] שלך. עכשיו אני רק פונה אליך בבקשה: ידידיה מרגלית, שפעם הכרתי ביניכם בכתב, שלח לך משהו, ואני מבקש ממך בפשטות, תקרא אותו כמה שיותר מהר ותן לו תשובה. זו כל הבקשה שלי. תהיה בריא. ל. שפירא שלך.

הענײנים שלי — לא משהו.

עברית

3.
ניו־יורק, 31 במאי, 1906. 36

L. Shapiro, Gubich, 48 1ST st.

ברנר יקר!

אני אכתוב לך מכתב שלם כשאני אסײם לקרוא את הדרמה [יצירה] שלך. עכשיו אני רק פונה אליך בבקשה: ידידיה מרגלית, שפעם הכרתי ביניכם בכתב, שלח לך משהו, ואני מבקש ממך בפשטות, תקרא אותו כמה שיותר מהר ותן לו תשובה. זו כל הבקשה שלי. תהיה בריא. ל. שפירא שלך.

הענײנים שלי — לא משהו.

יידיש

4.
ניו־יאָרק, 27סטן יולי, 1906

ליבער ברענער!

דאָס װאָרט „ליבער“ באַפֿרידיקט מיך כּלל ניט; כ׳װאָלט װעלן געפֿינען עפּעס אַ װאָרט, װאָס זאָל בעסער אויסדריקן מײַנע געפֿילן, װיל איך אָבער ניט אַרײַנפֿאַלן אין סענטימענטאַליטעט. איך מוז זיך, אַלזאָ, באַגעניגן מיטן דאָזיקן עפּיטעט.
    װאַלדשטײן װוינט ניט דאָרט, װוּ ער דערהאַלט בריװ, דעריבער האָב איך נאָך נישט גענומען בײַ אים די ביכלעך „המעורר“, אָבער איך האָב געקריגן בײַ אַ באַקאַנטן דאָס פֿינפֿטע ביכל און לעז איצט דעם „מא׳ עד מ׳“. לעבן זאָלט איר מיר הונדערט און צװאַנציק יאָר פֿאַר דעם דאָזיקן װערק! מער קאָן איך אײַך איצט װעגן דעם ניט זאָגן. אײן זאַך איז קלאָר: איר זענט אַזוי שטאַרק אין אײַערע װערק (איך מײן, אין די לעצטע. „בחצר“, למשל, געפֿעלט מיר ניט), װי מילד און װײך איר זענט אין לעבן. נאָר װאָס טויגן מיר די אַלע קאָמפּלימענטן, — כ׳װאָלט בעסער װעלן אײַך אַרומנעמען איצט. געװאַלד, װאָס ליגט איר אין לאָנדאָן! דאָ װאָלט איר דאָך בעסער געקאָנט לעבן און אַרויסגעבן אײַער „המעורר“. פֿון ליטעראַטור לעבן, אמת, װאָלט פֿאַר אײַך געװען שװער, אָבער זעצער מאַכן דאָ פֿיל בעסער, אײדער שרײַבער. אויב איר װילט, שרײַבט, װעל איך זיך באַמיִען אײַך שיקן אַ שיפֿסקאַרטע, — איך האָב דאָ אַזעלכע באַקאַנטע, װאָס מאַכן די זאַך אויב ניט גרינג, איז מעגלעך. װאָס זאָגט איר דערויף?
    איצט אַ בקשה: מײַנער און ראָזענבלאַטס אַ גוטער־פֿרײַנד (משה עפּעל) האָט געשיקט ראָזענבלאַטן אַ שיפֿסקאַרטע. דערצו האָב איך אים נאָך געשיקט צװײ קאַרטלעך. הײַנט (אין 5 װאָכן אַרום) האָב איך דערהאַלטן די שיפֿסקאַרטע צוריק! מ׳האָט אים ניט געפֿונען. אַלזאָ, טוט אַ טובֿה אַ מענטשן, גײט אומגעזוימט אויף זײַן אַלטן אַדרעס (בילדינג גאָדפֿרײ, טהראַװל סט׳, בײַ בריק לײן) און געפֿינט אים אויס. זאָל ער תּיכּף שרײַבן, צי ער װיל נאָך פֿאָרן און זײַן נײַעם אַדרעס. איך גלויב, איר װעט עס טאָן.
    מײַנע אײגענע געשעפֿטן זענען דערװײַל זײער שװאַך. מײַן מאַמע איז נאָך אין פֿילאַדעלפֿיע, און איך מוז זי שוין אַרויסנעמען אַהער. מילא, גאָט װעט מסתּמא העלפֿן.
    איך בעט אײַך זײער, האָט קײן פֿאַראיבל ניט, װאָס איך האָב אײַך נאָך ניט אַרויסגעשיקט אײַער חובֿ, — איך האָב בנאמנות ניט געקאָנט. איך װעל זיך באַמיִען דאָס טאָן װאָס גיכער.
    איך האָב געהאַט אַ קאַרטל פֿון ראַדלערן ערגעץ פֿון אַ פֿערמע אין דײַטשלאַנד. כ׳האָב אים נאָך ניט געענטפֿערט. די טעג האָב איך דערהאַלטן אַ בריװ פֿון צײטלינען. ער װיל קומען אַהער. פֿאַר אים איז דאָ גאָר קײן פּלאַץ ניט. ער האָט נאָך, דוכט זיך, אַ װײַב מיט קינדער אויך?
    מײַן, „אין יענער נאַכט“ האָב איך געדרוקט אין צײַטגײַסט אונטערן נאָמען „אויפֿן באַרג“. איך האָב זיך באַקלערט, אַז אויב איך װעל קאָנען שרײַבן בעסער, װעל איך שרײַבן נײַעס. קומט צו פֿאָרן! שרײַבט ייִדיש!
   
אײַער. ל. שאַפּיראָ

אַן אַנדער אַדרעס:
c/o Mr. Gubich, 48 First St., New York

 זע די צװײטע זײַט.

פֿאַראַן דאָ מײַנער אַן אַלטער באַקאַנטער, אַ יונגער שרײַבער, ידידיה מרגלית (אָדער לעאָ מאַרגאָליסאָוו). מיט דער צײַט, נאָך מײַן מײנונג, װעט פֿון אים זײַן לײַט. ער האַלט זײער פֿון אײַך און אינטערעסירט זיך מיט אײַך. מיט די װערטער מײן איך אײַך צו באַקענען מיט אים. ער איז איצט ניט בײַ מיר, און איך אײַל זיך אַוועקצושיקן דעם בריװ: װען ער װאָלט זײַן, װאָלט ער אויך עפּעס צוגעשריבן.
    אויב איר וועט זען דעם נומ' 41 „צײַטגײַסט“, שרײַבט, װאָס דענקט איר װעגן מײַן "אין פּאַרק". דאָס אינטערעסירט מיך צוליב גאַנץ באַזונדערע טעמים.
    גריסט נאַראָדיצקין.
    איך גריס ראַפּאָפּאָרטן. זאָגט אים, אַז ער איז אַ װוילער בחור, נאָר צום „שטאַט“ און „פֿרײַע ליבע“ האָט עס ניט.
    נאָך אַ מאָל אײַערער ל. ש.
    נאָר וואָס דערהאַלטן אַ בריוו פֿון ראָזענבלאַטן. ער וווּנדערט זיך, און איך אויך.    

יידיש עברית

4.
ניו־יאָרק, 27סטן יולי, 1906

ליבער ברענער!

דאָס װאָרט „ליבער“ באַפֿרידיקט מיך כּלל ניט; כ׳װאָלט װעלן געפֿינען עפּעס אַ װאָרט, װאָס זאָל בעסער אויסדריקן מײַנע געפֿילן, װיל איך אָבער ניט אַרײַנפֿאַלן אין סענטימענטאַליטעט. איך מוז זיך, אַלזאָ, באַגעניגן מיטן דאָזיקן עפּיטעט.
    װאַלדשטײן װוינט ניט דאָרט, װוּ ער דערהאַלט בריװ, דעריבער האָב איך נאָך נישט גענומען בײַ אים די ביכלעך „המעורר“, אָבער איך האָב געקריגן בײַ אַ באַקאַנטן דאָס פֿינפֿטע ביכל און לעז איצט דעם „מא׳ עד מ׳“. לעבן זאָלט איר מיר הונדערט און צװאַנציק יאָר פֿאַר דעם דאָזיקן װערק! מער קאָן איך אײַך איצט װעגן דעם ניט זאָגן. אײן זאַך איז קלאָר: איר זענט אַזוי שטאַרק אין אײַערע װערק (איך מײן, אין די לעצטע. „בחצר“, למשל, געפֿעלט מיר ניט), װי מילד און װײך איר זענט אין לעבן. נאָר װאָס טויגן מיר די אַלע קאָמפּלימענטן, — כ׳װאָלט בעסער װעלן אײַך אַרומנעמען איצט. געװאַלד, װאָס ליגט איר אין לאָנדאָן! דאָ װאָלט איר דאָך בעסער געקאָנט לעבן און אַרויסגעבן אײַער „המעורר“. פֿון ליטעראַטור לעבן, אמת, װאָלט פֿאַר אײַך געװען שװער, אָבער זעצער מאַכן דאָ פֿיל בעסער, אײדער שרײַבער. אויב איר װילט, שרײַבט, װעל איך זיך באַמיִען אײַך שיקן אַ שיפֿסקאַרטע, — איך האָב דאָ אַזעלכע באַקאַנטע, װאָס מאַכן די זאַך אויב ניט גרינג, איז מעגלעך. װאָס זאָגט איר דערויף?
    איצט אַ בקשה: מײַנער און ראָזענבלאַטס אַ גוטער־פֿרײַנד (משה עפּעל) האָט געשיקט ראָזענבלאַטן אַ שיפֿסקאַרטע. דערצו האָב איך אים נאָך געשיקט צװײ קאַרטלעך. הײַנט (אין 5 װאָכן אַרום) האָב איך דערהאַלטן די שיפֿסקאַרטע צוריק! מ׳האָט אים ניט געפֿונען. אַלזאָ, טוט אַ טובֿה אַ מענטשן, גײט אומגעזוימט אויף זײַן אַלטן אַדרעס (בילדינג גאָדפֿרײ, טהראַװל סט׳, בײַ בריק לײן) און געפֿינט אים אויס. זאָל ער תּיכּף שרײַבן, צי ער װיל נאָך פֿאָרן און זײַן נײַעם אַדרעס. איך גלויב, איר װעט עס טאָן.
    מײַנע אײגענע געשעפֿטן זענען דערװײַל זײער שװאַך. מײַן מאַמע איז נאָך אין פֿילאַדעלפֿיע, און איך מוז זי שוין אַרויסנעמען אַהער. מילא, גאָט װעט מסתּמא העלפֿן.
    איך בעט אײַך זײער, האָט קײן פֿאַראיבל ניט, װאָס איך האָב אײַך נאָך ניט אַרויסגעשיקט אײַער חובֿ, — איך האָב בנאמנות ניט געקאָנט. איך װעל זיך באַמיִען דאָס טאָן װאָס גיכער.
    איך האָב געהאַט אַ קאַרטל פֿון ראַדלערן ערגעץ פֿון אַ פֿערמע אין דײַטשלאַנד. כ׳האָב אים נאָך ניט געענטפֿערט. די טעג האָב איך דערהאַלטן אַ בריװ פֿון צײטלינען. ער װיל קומען אַהער. פֿאַר אים איז דאָ גאָר קײן פּלאַץ ניט. ער האָט נאָך, דוכט זיך, אַ װײַב מיט קינדער אויך?
    מײַן, „אין יענער נאַכט“ האָב איך געדרוקט אין צײַטגײַסט אונטערן נאָמען „אויפֿן באַרג“. איך האָב זיך באַקלערט, אַז אויב איך װעל קאָנען שרײַבן בעסער, װעל איך שרײַבן נײַעס. קומט צו פֿאָרן! שרײַבט ייִדיש!
   
אײַער. ל. שאַפּיראָ

אַן אַנדער אַדרעס:
c/o Mr. Gubich, 48 First St., New York

 זע די צװײטע זײַט.

פֿאַראַן דאָ מײַנער אַן אַלטער באַקאַנטער, אַ יונגער שרײַבער, ידידיה מרגלית (אָדער לעאָ מאַרגאָליסאָוו). מיט דער צײַט, נאָך מײַן מײנונג, װעט פֿון אים זײַן לײַט. ער האַלט זײער פֿון אײַך און אינטערעסירט זיך מיט אײַך. מיט די װערטער מײן איך אײַך צו באַקענען מיט אים. ער איז איצט ניט בײַ מיר, און איך אײַל זיך אַוועקצושיקן דעם בריװ: װען ער װאָלט זײַן, װאָלט ער אויך עפּעס צוגעשריבן.
    אויב איר וועט זען דעם נומ' 41 „צײַטגײַסט“, שרײַבט, װאָס דענקט איר װעגן מײַן "אין פּאַרק". דאָס אינטערעסירט מיך צוליב גאַנץ באַזונדערע טעמים.
    גריסט נאַראָדיצקין.
    איך גריס ראַפּאָפּאָרטן. זאָגט אים, אַז ער איז אַ װוילער בחור, נאָר צום „שטאַט“ און „פֿרײַע ליבע“ האָט עס ניט.
    נאָך אַ מאָל אײַערער ל. ש.
    נאָר וואָס דערהאַלטן אַ בריוו פֿון ראָזענבלאַטן. ער וווּנדערט זיך, און איך אויך.    

4.
ניו־יורק, 27 ביולי, 1906
    
ברנר יקר!
    
המילה הזו "יקר" לא מספקת אותי כלל, הײתי רוצה למצוא איזו מילה, שתצליח לבטא יותר טוב את הרגשות שלי, אבל אני לא רוצה ליפול לסנטימנטליות. אני חײב, לפיכך, להסתפק בתואר הזה.
    װאלדשטיין 37 לא גר איפה שהוא מקבל מכתבים, ולכן עדײן לא לקחתי ממנו את הספרונים של "המעורר", אבל קיבלתי ממכר את החוברת החמישית ועכשיו אני קורא את "מא עד מ". 38 שתחיה עד מאה ועשרים שנה בזכות היצירה הזאת! יותר מזה אני לא יכול להגיד לך עכשיו. דבר אחד ברור: אתה כל כך חזק ביצירות שלך (כװנתי, לאחרונות. "בחצר" למשל לא כל כך מוצאת חן בעינײ), לעומת כמה שאתה עדין ורך בחײם. רק מה יועלו לי כל המחמאות — הײתי מעדיף לחבק אותך עכשיו. געװאלד, למה אתה נמצא בלונדון! כאן הײת יכול לחיות טוב יותר וכאן היו לך תנאים טובים יותר לפרסם את "המעורר" שלך. אכן, להתפרנס פה מעשײה ספרותית יהיה קשה בשבילך, אבל סדרי דפוס מצבם כאן יותר טוב ממצבם של הסופרים. אם תרצה, תכתוב, ואני אשתדל לשלוח לך כרטיס לאונײה — יש לי פה מכרים שיכולים להפוך את הדבר, אם לא להקל, לפחות לאפשרי. מה אתה אומר על זה?
    עכשיו בקשה: חבר טוב שלי ושל רוזנבלט (משה עפל) שלח לרוזנבלט כרטיס לאונײה. כמו כן, אני שלחתי לו שתי גלויות. היום (בערך חמישה שבועות אחרי) קיבלתי את כרטיס האונײה שלו חזרה! לא מצאו אותו. לכן, תעשה טובה, לך מײד לכתובת הישנה שלו (בנײן גודפריי רחוב ת'ראול, ליד בריק לײן) ותמצא אותו. שיכתוב מיד, את הכתובת החדשה שלו ואם הוא עדײן רוצה לנסוע. אני מאמין שתעשה את זה.   
    בינתײם מצב הענײנים אצלי רעוע. אימא שלי עדײן בפילדלפיה, ואני מוכרח כבר להביא אותה לכאן. מילא, אלוהים יעזור מן הסתם.
    אני ממש מבקש, אל תכעס עלי שעדײן לא שלחתי לך את החוב — אני נשבע שלא יכולתי. אני אנסה לעשות את זה במהירות האפשרית.
    קיבלתי גלויה מרדלר שנמצא איפשהו בחװה בגרמניה. עדײן לא עניתי לו. בימים האחרונים קיבלתי מכתב מצײטלין. הוא רוצה לבוא לכאן. פה, זה ממש לא מקום בשבילו. נראה לי שיש לו גם אישה וילדים?
    פרסמתי את הסיפור "אין יענער נאַכט" שלי בעיתון "צײַטגײַסט" תחת השם "על ההר". 39 אני חושב, שאם אוכל לכתוב טוב יותר, אני אכתוב דברים חדשים יותר. בוא לכאן! כתוב ײדיש!
    
ל. שפירא שלך
    
כתובת אחרת:
c/o Mr. Gubich, 48 First St., New York  
    
נמצא פה אחד ממכרי הוותיקים, סופר צעיר בשם ידידיה מרגלית (או לאו מרגוליסאב). לפי דעתי, עם הזמן הוא יהפוך לבן אדם מכובד. הוא מעריך אותך מאד, ומתעניין בך. כוונתי לערוך ביניכם היכרות דרך התיאור הזה. הוא עכשיו לא לידי, ואני ממהר לשלוח את המכתב: אם הוא היה כאן, הוא היה גם כותב משהו. 40
    אם ראית את גיליון מספר 41 של "צײַטגײַסט", תכתוב לי מה דעתך על הסיפור "בפארק". זה מעניין אותי מהרבה סיבות שונות.
    דרישת שלום לנארודיצקי.
    דרישת שלום לרפפורט. תגיד לו שהוא בחור נחמד, בלי קשר ליצירות "עיר" ו"אהבה חופשית".
    פעם נוספת, ל. ש. שלך.
    לפני רגע קיבלתי מכתב מרוזנבלט, הוא מופתע וגם אני.
   

עברית

4.
ניו־יורק, 27 ביולי, 1906
    
ברנר יקר!
    
המילה הזו "יקר" לא מספקת אותי כלל, הײתי רוצה למצוא איזו מילה, שתצליח לבטא יותר טוב את הרגשות שלי, אבל אני לא רוצה ליפול לסנטימנטליות. אני חײב, לפיכך, להסתפק בתואר הזה.
    װאלדשטיין 41 לא גר איפה שהוא מקבל מכתבים, ולכן עדײן לא לקחתי ממנו את הספרונים של "המעורר", אבל קיבלתי ממכר את החוברת החמישית ועכשיו אני קורא את "מא עד מ". 42 שתחיה עד מאה ועשרים שנה בזכות היצירה הזאת! יותר מזה אני לא יכול להגיד לך עכשיו. דבר אחד ברור: אתה כל כך חזק ביצירות שלך (כװנתי, לאחרונות. "בחצר" למשל לא כל כך מוצאת חן בעינײ), לעומת כמה שאתה עדין ורך בחײם. רק מה יועלו לי כל המחמאות — הײתי מעדיף לחבק אותך עכשיו. געװאלד, למה אתה נמצא בלונדון! כאן הײת יכול לחיות טוב יותר וכאן היו לך תנאים טובים יותר לפרסם את "המעורר" שלך. אכן, להתפרנס פה מעשײה ספרותית יהיה קשה בשבילך, אבל סדרי דפוס מצבם כאן יותר טוב ממצבם של הסופרים. אם תרצה, תכתוב, ואני אשתדל לשלוח לך כרטיס לאונײה — יש לי פה מכרים שיכולים להפוך את הדבר, אם לא להקל, לפחות לאפשרי. מה אתה אומר על זה?
    עכשיו בקשה: חבר טוב שלי ושל רוזנבלט (משה עפל) שלח לרוזנבלט כרטיס לאונײה. כמו כן, אני שלחתי לו שתי גלויות. היום (בערך חמישה שבועות אחרי) קיבלתי את כרטיס האונײה שלו חזרה! לא מצאו אותו. לכן, תעשה טובה, לך מײד לכתובת הישנה שלו (בנײן גודפריי רחוב ת'ראול, ליד בריק לײן) ותמצא אותו. שיכתוב מיד, את הכתובת החדשה שלו ואם הוא עדײן רוצה לנסוע. אני מאמין שתעשה את זה.   
    בינתײם מצב הענײנים אצלי רעוע. אימא שלי עדײן בפילדלפיה, ואני מוכרח כבר להביא אותה לכאן. מילא, אלוהים יעזור מן הסתם.
    אני ממש מבקש, אל תכעס עלי שעדײן לא שלחתי לך את החוב — אני נשבע שלא יכולתי. אני אנסה לעשות את זה במהירות האפשרית.
    קיבלתי גלויה מרדלר שנמצא איפשהו בחװה בגרמניה. עדײן לא עניתי לו. בימים האחרונים קיבלתי מכתב מצײטלין. הוא רוצה לבוא לכאן. פה, זה ממש לא מקום בשבילו. נראה לי שיש לו גם אישה וילדים?
    פרסמתי את הסיפור "אין יענער נאַכט" שלי בעיתון "צײַטגײַסט" תחת השם "על ההר". 43 אני חושב, שאם אוכל לכתוב טוב יותר, אני אכתוב דברים חדשים יותר. בוא לכאן! כתוב ײדיש!
    
ל. שפירא שלך
    
כתובת אחרת:
    c/o Mr. Gubich, 48 First St., New York  
    
נמצא פה אחד ממכרי הוותיקים, סופר צעיר בשם ידידיה מרגלית (או לאו מרגוליסאב). לפי דעתי, עם הזמן הוא יהפוך לבן אדם מכובד. הוא מעריך אותך מאד, ומתעניין בך. כוונתי לערוך ביניכם היכרות דרך התיאור הזה. הוא עכשיו לא לידי, ואני ממהר לשלוח את המכתב: אם הוא היה כאן, הוא היה גם כותב משהו. 44
    אם ראית את גיליון מספר 41 של "צײַטגײַסט", תכתוב לי מה דעתך על הסיפור "בפארק". זה מעניין אותי מהרבה סיבות שונות.
    דרישת שלום לנארודיצקי.
    דרישת שלום לרפפורט. תגיד לו שהוא בחור נחמד, בלי קשר ליצירות "עיר" ו"אהבה חופשית".
    פעם נוספת, ל. ש. שלך.
    לפני רגע קיבלתי מכתב מרוזנבלט, הוא מופתע וגם אני.
   

יידיש

5.
ניו־יאָרק, 17טן פֿעברואַר, 1907
    
ליבער ברענער!
    
אַ לאַנגע צײַט האָב איך אײַך ניט געשריבן.
    געװען פֿאַרשײדענע אורזאַכן, און בכלל בין איך אַ קנאַפּער שרײַבער, אָבער אײנע פֿון די הויפּטאורזאַכן — איר מעגט לאַכן פֿון מיר — איז געװען דאָס, װאָס איך האָב אײַך אײַער חובֿ ניט געקענט אָפּשיקן. אמת, איך האָב ניט געהאַט, אָבער איך האָב געװוּסט, אַז איר נײטיקט זיך, און אויסער דעם איז עס געװען אַ גמילות־חסד, װעלכן מען מוז צאָלן, כּמינהג־הסוחרים, באַלד. מילא בקיצור, װי די מעשׂה איז, איצט שיק איך אײַך אײַער חובֿ און שרײַב.
    ניט לאַנג האָב איך באַקומען אַ שטעלע אין „פֿאָרװערטס“, אַפֿילו דערװײַל נישט זײער קײן רײַכע, אָבער בעסער פֿון גאָרנישט. — שרײַבן שרײַב איך דערװײַל ניט. דערמיט האָב איך געענדיקט װעגן זיך, װײניקסטנס דאָס, װאָס מ׳קאָן אַרויסזאָגן.
    אַ בזיון צו זאָגן, איך האָב דעם „המעורר“ כּמעט ניט געלעזן. אײן ביכל האָב איך דאָ דערהאַלטן, און מער איז מיר ניט געלונגען צו זען. אַ בזיון איז עס נאָך באַזונדער דערפֿאַר װאָס מיר פּערזענלעך איז דער „המעורר“, הגם העברעיִש, זײער צום האַרצן, מער צום האַרצן, װי ער איז פֿאַר פֿילע „העברעיִסטן“. פֿון נײַעם יאָר האָב איך בײַ מיר אָפּגעמאַכט צו לעזן אים רעגולער.
    װאָס מאַכט איר, ליבער ברענער? װי לעבט זיך אײַך? הערט איר עפּעס פֿון ראַדלערן? װוּ איז ער אַהינגעקומען? שרײַבט מיר אויף דער אַדרעסע:
    L. Shapiro, c/o Gubich,
    48 1ST st. N.Y
    איך װײס ניט אײַער ייִדישן נאָמען, דאָ פֿאָדערט מען עס, מוז איך שיקן דאָס געלט צו ראָזענבלאַטס פֿרוי, און איר װעט עס קריגן בײַ איר מיטן בריװ צוזאַמען.
    זײַט מיר געזונט. ע[ס] שרײַבט זיך מיר איצט ניט. װען עס װעט זיך שרײַבן װעלן מיר זיך דורכרעדן.
    
אײַער ל. שאַפּיראָ.
   

יידיש עברית

5.
ניו־יאָרק, 17טן פֿעברואַר, 1907
    
ליבער ברענער!
    
אַ לאַנגע צײַט האָב איך אײַך ניט געשריבן.
    געװען פֿאַרשײדענע אורזאַכן, און בכלל בין איך אַ קנאַפּער שרײַבער, אָבער אײנע פֿון די הויפּטאורזאַכן — איר מעגט לאַכן פֿון מיר — איז געװען דאָס, װאָס איך האָב אײַך אײַער חובֿ ניט געקענט אָפּשיקן. אמת, איך האָב ניט געהאַט, אָבער איך האָב געװוּסט, אַז איר נײטיקט זיך, און אויסער דעם איז עס געװען אַ גמילות־חסד, װעלכן מען מוז צאָלן, כּמינהג־הסוחרים, באַלד. מילא בקיצור, װי די מעשׂה איז, איצט שיק איך אײַך אײַער חובֿ און שרײַב.
    ניט לאַנג האָב איך באַקומען אַ שטעלע אין „פֿאָרװערטס“, אַפֿילו דערװײַל נישט זײער קײן רײַכע, אָבער בעסער פֿון גאָרנישט. — שרײַבן שרײַב איך דערװײַל ניט. דערמיט האָב איך געענדיקט װעגן זיך, װײניקסטנס דאָס, װאָס מ׳קאָן אַרויסזאָגן.
    אַ בזיון צו זאָגן, איך האָב דעם „המעורר“ כּמעט ניט געלעזן. אײן ביכל האָב איך דאָ דערהאַלטן, און מער איז מיר ניט געלונגען צו זען. אַ בזיון איז עס נאָך באַזונדער דערפֿאַר װאָס מיר פּערזענלעך איז דער „המעורר“, הגם העברעיִש, זײער צום האַרצן, מער צום האַרצן, װי ער איז פֿאַר פֿילע „העברעיִסטן“. פֿון נײַעם יאָר האָב איך בײַ מיר אָפּגעמאַכט צו לעזן אים רעגולער.
    װאָס מאַכט איר, ליבער ברענער? װי לעבט זיך אײַך? הערט איר עפּעס פֿון ראַדלערן? װוּ איז ער אַהינגעקומען? שרײַבט מיר אויף דער אַדרעסע:
    L. Shapiro, c/o Gubich,
    48 1ST st. N.Y
    איך װײס ניט אײַער ייִדישן נאָמען, דאָ פֿאָדערט מען עס, מוז איך שיקן דאָס געלט צו ראָזענבלאַטס פֿרוי, און איר װעט עס קריגן בײַ איר מיטן בריװ צוזאַמען.
    זײַט מיר געזונט. ע[ס] שרײַבט זיך מיר איצט ניט. װען עס װעט זיך שרײַבן װעלן מיר זיך דורכרעדן.
    
אײַער ל. שאַפּיראָ.
   

5.
ניו־יורק, 17 בפברואר, 1907.
    
ברנר היקר!
    
הרבה זמן לא כתבתי לך.
    היו הרבה סיבות, ובכלל אני ממעט לכתוב, אבל אחת הסיבות המרכזיות — אתה יכול לצחוק עלי — הײתה שלא הצלחתי לשלוח לך את החוב. נכון, לא היה לי, אבל ידעתי שאתה זקוק לזה. ונוסף לכך זה היה גמילות־חסד, שאותו יש לשלם, כמנהג-הסוחרים, בהקדם. בקיצור, איך שלא יהיה, אני שולח לך עכשיו את החוב וכותב.
    לא מזמן קיבלתי משרה ב"פארװערטס", אפילו שבינתײם היא לא רװחית, זה עדיף על כלום — האמת היא שאינני כותב כעת. ובכך, סײמתי לדבר על עצמי, לכל הפחות את מה שאפשר לבטא.
    אני מתבײש להודות שכמעט לא קראתי את "המעורר". חוברת אחת קיבלתי כאן, ויותר מזה לא הצלחתי לראות. זה מביש במיוחד בשל העובדה שבשבילי, אישית, "המעורר" אף על פי שהוא [כתוב] בעברית, אהוב עלײ מאוד, אהוב עלײ יותר מאשר על הרבה "היבראיסטים". 45 לקראת השנה החדשה החלטתי ביני לבין עצמי לקרוא אותו באופן קבוע.
    מה שלומך, ברנר יקירי? איך החײם שלך? שמעת משהו מרדלר? לאן הוא נעלם? תכתוב לי לכתובת:
    L. Shapiro, c/o Gubich,
    48 1ST st. N.Y
    אני לא יודע את השם הפרטי שלך, וזה דרוש כדי שאוכל לשלוח את הכסף ישירות אלייך. לכן אני חייב לשלוח את זה לאשתו של רוזנבלט, ואתה תקבל ממנה את הכסף עם המכתב.
    תהיה בריא. אני לא מצליח לכתוב עכשיו. כשאכתוב, נשוחח.
    
ל. שאפירא שלך.
   

עברית

5.
ניו־יורק, 17 בפברואר, 1907.
    
ברנר היקר!
    
הרבה זמן לא כתבתי לך.
    היו הרבה סיבות, ובכלל אני ממעט לכתוב, אבל אחת הסיבות המרכזיות — אתה יכול לצחוק עלי — הײתה שלא הצלחתי לשלוח לך את החוב. נכון, לא היה לי, אבל ידעתי שאתה זקוק לזה. ונוסף לכך זה היה גמילות־חסד, שאותו יש לשלם, כמנהג-הסוחרים, בהקדם. בקיצור, איך שלא יהיה, אני שולח לך עכשיו את החוב וכותב.
    לא מזמן קיבלתי משרה ב"פארװערטס", אפילו שבינתײם היא לא רװחית, זה עדיף על כלום — האמת היא שאינני כותב כעת. ובכך, סײמתי לדבר על עצמי, לכל הפחות את מה שאפשר לבטא.
    אני מתבײש להודות שכמעט לא קראתי את "המעורר". חוברת אחת קיבלתי כאן, ויותר מזה לא הצלחתי לראות. זה מביש במיוחד בשל העובדה שבשבילי, אישית, "המעורר" אף על פי שהוא [כתוב] בעברית, אהוב עלײ מאוד, אהוב עלײ יותר מאשר על הרבה "היבראיסטים". 46 לקראת השנה החדשה החלטתי ביני לבין עצמי לקרוא אותו באופן קבוע.
    מה שלומך, ברנר יקירי? איך החײם שלך? שמעת משהו מרדלר? לאן הוא נעלם? תכתוב לי לכתובת:
    L. Shapiro, c/o Gubich,
    48 1ST st. N.Y
    אני לא יודע את השם הפרטי שלך, וזה דרוש כדי שאוכל לשלוח את הכסף ישירות אלייך. לכן אני חייב לשלוח את זה לאשתו של רוזנבלט, ואתה תקבל ממנה את הכסף עם המכתב.
    תהיה בריא. אני לא מצליח לכתוב עכשיו. כשאכתוב, נשוחח.
    
ל. שאפירא שלך.
   

יידיש

6.
בערן, 14 אָקט׳ 1909

ליבער ברענער!

אויב איר קאָנט זיך אַן עצה געבן און מיר לײַען אַ פּאָר הונדערט פֿראַנק, װעט איר מיר טאָן אַ גרויסע טובֿה. איך גלויב, קײן איבעריקס דאַרף איך אײַך ניט שרײַבן. — דערװײַל טו איך נאָך גאָרניט. איך זיץ דאָ מיט מײַן פֿאַמיליע. יאָ, די פֿרוי, איז מײַנע — און גריסט אײַך.

אײַער ל. שאַפּיראָ.

יידיש עברית

6.
בערן, 14 אָקט׳ 1909

ליבער ברענער!

אויב איר קאָנט זיך אַן עצה געבן און מיר לײַען אַ פּאָר הונדערט פֿראַנק, װעט איר מיר טאָן אַ גרויסע טובֿה. איך גלויב, קײן איבעריקס דאַרף איך אײַך ניט שרײַבן. — דערװײַל טו איך נאָך גאָרניט. איך זיץ דאָ מיט מײַן פֿאַמיליע. יאָ, די פֿרוי, איז מײַנע — און גריסט אײַך.

אײַער ל. שאַפּיראָ.

6.
ברן, 14 באוקטובר, 1909

ברנר יקר!

אם תוכל למצוא דרך ולהלװת לי כמה מאות פרנק, זה יעזור לי מאוד. אני מאמין, שאני לא צריך לכתוב לך פרטים נוספים. בינתײם אני לא עושה כלום. אני יושב כאן עם המשפחה שלי. כן, האישה, היא שלי — ומברכת אותך.

ל. שפירא שלך.

עברית

6.
ברן, 14 באוקטובר, 1909

ברנר יקר!

אם תוכל למצוא דרך ולהלװת לי כמה מאות פרנק, זה יעזור לי מאוד. אני מאמין, שאני לא צריך לכתוב לך פרטים נוספים. בינתײם אני לא עושה כלום. אני יושב כאן עם המשפחה שלי. כן, האישה, היא שלי — ומברכת אותך.

ל. שפירא שלך.

מקורות ארכיונײם: מכון גנזים — אגודת הסופרים
ל. שפירא לברנר, 31.3.1906, גנזים, א־20/18862.
־־־־־־־, 6.5.1906, גנזים, א־20/18858.
־־־־־־־, 31.5.1906, גנזים, א־20/18859.
־־־־־־־, 27.7.1906, גנזים, א־20/18860.
־־־־־־־, 17.2.1907, גנזים, א־20/18861.
־־־־־־־, 14.10.1909, גנזים, א־20/18863

  1. המכתבים מתפרסמים באתר זה באדיבות מכון גנזים. תודתי נתונה לארכיון גנזים שאיפשר לי את הגישה לארכיון ברנר.
  2. המכתבים מוצגים כאן בכתיב ײדיש תקני, ולא בתעתיק נאמן למקור, בהתאם להחלטת עורכי האתר "איבערזעץ". המכתבים מובאים כאן לאחר עריכה לשונית מקיפה, וברצוני להודות לעורכי האתר על עריכתם המוקפדת.
  3. המכתבים מתפרסמים באתר זה באדיבות מכון גנזים. תודתי נתונה לארכיון גנזים שאיפשר לי את הגישה לארכיון ברנר.
  4. המכתבים מוצגים כאן בכתיב ײדיש תקני, ולא בתעתיק נאמן למקור, בהתאם להחלטת עורכי האתר "איבערזעץ". המכתבים מובאים כאן לאחר עריכה לשונית מקיפה, וברצוני להודות לעורכי האתר על עריכתם המוקפדת.
  5. מכתב זה ממוען לי.ח. ברנר וליהושע רדלר (1957־1880) המוכר בשם העט ר׳ בנימין, והיה חבר קרוב של שפירא וברנר.
  6. מכתב זה ממוען לי.ח. ברנר וליהושע רדלר (1957־1880) המוכר בשם העט ר׳ בנימין, והיה חבר קרוב של שפירא וברנר.
  7. בתרגום מילולי משמעות הביטוי היא "תן לי עצה", אך נראה שכאן הכותב התכװן לביטוי זה.
  8. כתב עת בניו־יורק באותה התקופה "דער אידישער קעמפּפֿער", בעריכתו של קלמן מרמור (1879—1956).
  9. איסדור ישראל אליַשֵב (1873—1924), מבקר ספרות שהיה ידוע בשם העט "בעל מחשבות".
  10. ד"ר חײם ז׳יטלובסקי (1865—1943), סופר, עיתונאי והוגה דעות.
  11. אברהם (אײב) קאהאן (1860—1951), עיתונאי ועורך העיתון הײדי ה"פֿאָרווערטס".
  12. שפירא מתײחס אל עצמו (בבדיחות) כאל ז׳ארגוניסט, כלומר ײדישיסט. הוא מתרגש מיציאתו לאור של גיליון חדש של "המעורר" באופן שאינו מתאים לסופר שמתעסק לכאורה בײדיש בלבד.
  13. היצירה "לא כלום" פורסמה בניו־יורק בשנת 1907 בהוצאת עבריה. ברנר, יוסף חײם, לא כלום, עבריה: ניו־יורק, תרס"ז [1907].
  14. קלמן מרמור (1879—1956), סופר, עיתונאי ועורך. על פרשת היחסים הסבוכה בין ברנר למרמור כתב יצחק בקון באריכות בספרו ברנר בלונדון (בקון, 1990, 200—213).
  15. הכוונה ב"שם" היא בכתב העת ה"אידישער קעמפּפֿער" שקלמן מרמור היה עורכו, בו נדפס בהמשכים סיפורו של ברנר "אין הויף" "בחצר", בתרגומו של ז. ישראלי (ישראל-זאב פרישברג, 1955-1874), בגיליונות 1 עד 6 (4.5.1906-30.3.1906).
  16. התרגום לשם העיתון הוא "העם היהודי", ומכאן נובעת הבדיחה.
  17. המחזאי יעקב גורדין (1909-1853).
  18. הלל צײטלין (1871—1942), חוקר והוגה דעות שכתב בעברית ובײדיש.
  19. התמונה המדוברת היא צילום של שפירא, ברנר ויהושע רדלר. את אותה תמונה מזכיר ברנר במכתבו לפ. לחובר משנת 1909, ואומר כי היא צולמה לפני ארבע שנים, כלומר תמונתם צולמה בשנת 1905 בשעה ששלושתם התגוררו בלונדון (ברנר, 1940ב, 23).
  20. ישראל נארודיצקי היה בעל בית הדפוס בלונדון בו הודפס "המעורר". ברנר התגורר מעל בית הדפוס, ברחוב מײל אנד 48. נארודיצקי לימד את ברנר את מלאכת סדר הדפוס (אניטה שפירא, 2008, 77, 80).
  21. בתרגום מילולי משמעות הביטוי היא "תן לי עצה", אך נראה שכאן הכותב התכװן לביטוי זה.
  22. כתב עת בניו־יורק באותה התקופה "דער אידישער קעמפּפֿער", בעריכתו של קלמן מרמור (1879—1956).
  23. איסדור ישראל אליַשֵב (1873—1924), מבקר ספרות שהיה ידוע בשם העט "בעל מחשבות".
  24. ד"ר חײם ז׳יטלובסקי (1865—1943), סופר, עיתונאי והוגה דעות.
  25. אברהם (אײב) קאהאן (1860—1951), עיתונאי ועורך העיתון הײדי ה"פֿאָרווערטס".
  26. שפירא מתײחס אל עצמו (בבדיחות) כאל ז׳ארגוניסט, כלומר ײדישיסט. הוא מתרגש מיציאתו לאור של גיליון חדש של "המעורר" באופן שאינו מתאים לסופר שמתעסק לכאורה בײדיש בלבד.
  27. היצירה "לא כלום" פורסמה בניו־יורק בשנת 1907 בהוצאת עבריה. ברנר, יוסף חײם, לא כלום, עבריה: ניו־יורק, תרס"ז [1907].
  28. קלמן מרמור (1879—1956), סופר, עיתונאי ועורך. על פרשת היחסים הסבוכה בין ברנר למרמור כתב יצחק בקון באריכות בספרו ברנר בלונדון (בקון, 1990, 200—213).
  29. הכוונה ב"שם" היא בכתב העת ה"אידישער קעמפּפֿער" שקלמן מרמור היה עורכו, בו נדפס בהמשכים סיפורו של ברנר "אין הויף" "בחצר", בתרגומו של ז. ישראלי (ישראל-זאב פרישברג, 1955-1874), בגיליונות 1 עד 6 (4.5.1906-30.3.1906).
  30. התרגום לשם העיתון הוא "העם היהודי", ומכאן נובעת הבדיחה.
  31. המחזאי יעקב גורדין (1909-1853).
  32. הלל צײטלין (1871—1942), חוקר והוגה דעות שכתב בעברית ובײדיש.
  33. התמונה המדוברת היא צילום של שפירא, ברנר ויהושע רדלר. את אותה תמונה מזכיר ברנר במכתבו לפ. לחובר משנת 1909, ואומר כי היא צולמה לפני ארבע שנים, כלומר תמונתם צולמה בשנת 1905 בשעה ששלושתם התגוררו בלונדון (ברנר, 1940ב, 23).
  34. ישראל נארודיצקי היה בעל בית הדפוס בלונדון בו הודפס "המעורר". ברנר התגורר מעל בית הדפוס, ברחוב מײל אנד 48. נארודיצקי לימד את ברנר את מלאכת סדר הדפוס (אניטה שפירא, 2008, 77, 80).
  35. מקריאה במכתבים עולה שאלה בנוגע לתאריך בו נכתבה גלויה זו. התאריך מציין את שנת 1906, אך נדמה כי גלויה קצרה זו נשלחה לאחר המכתב מיולי 1906 (פריט 4). ראשית מכיוון שבגלויה מוזכר ידידיה מרגלית כמי ששפירא הציג בעבר בפני ברנר, אך במכתב הבא שפירא כמו מציג אותו לראשונה בפני ברנר. שנית, במכתב הבא מופיעה אותה הכתובת המופיעה על גלויה זו, אך היא מוזכרת ככתובת משלוח חדשה, ומדוע שיציגה כחדשה אם כבר בגלויה זו התגורר שם? שלישית, מכיוון ששפירא לא מזכיר את שם המחזה שכתב ברנר ואותו הוא קורא, לא ניתן להסתמך על כך בכדי לקבוע מתי בדיוק נכתבה הגלויה. ייתכן ומדובר במחזה של ברנר "מעבר לגבולין" שברנר כתב במהלך שהותו בלונדון ואשר פורסם בשנת 1907, אבל אין ביכולתי לאמת זאת. אם כן, ייתכן כי שפירא שגה בכתיבת התאריך, והגלויה הזו נכתבה במאי 1907.
  36. מקריאה במכתבים עולה שאלה בנוגע לתאריך בו נכתבה גלויה זו. התאריך מציין את שנת 1906, אך נדמה כי גלויה קצרה זו נשלחה לאחר המכתב מיולי 1906 (פריט 4). ראשית מכיוון שבגלויה מוזכר ידידיה מרגלית כמי ששפירא הציג בעבר בפני ברנר, אך במכתב הבא שפירא כמו מציג אותו לראשונה בפני ברנר. שנית, במכתב הבא מופיעה אותה הכתובת המופיעה על גלויה זו, אך היא מוזכרת ככתובת משלוח חדשה, ומדוע שיציגה כחדשה אם כבר בגלויה זו התגורר שם? שלישית, מכיוון ששפירא לא מזכיר את שם המחזה שכתב ברנר ואותו הוא קורא, לא ניתן להסתמך על כך בכדי לקבוע מתי בדיוק נכתבה הגלויה. ייתכן ומדובר במחזה של ברנר "מעבר לגבולין" שברנר כתב במהלך שהותו בלונדון ואשר פורסם בשנת 1907, אבל אין ביכולתי לאמת זאת. אם כן, ייתכן כי שפירא שגה בכתיבת התאריך, והגלויה הזו נכתבה במאי 1907.
  37. אברהם שלמה וואלדשטיין (1932-1874).
  38. כפי שכתב יצחק בקון, היצירה מא. עד מ. מאת ברנר פורסמה בהמשכים בכתב העת "המעורר" בעריכתו של ברנר, החל מהחוברת הראשונה בינואר 1906 (בקון, 1990, 87).
  39. הסיפור פורסם בגיליון מספר 42 (15.6.1906) ובגיליון מספר 43 (22.6.1906).
  40. הכוונה היא באותו במכתב. באותה תקופה נהוג היה לכתוב מכתב בשם כמה אנשים ולשלוח יחד, גם בכלל עלויות הדואר.
  41. אברהם שלמה וואלדשטיין (1932-1874).
  42. כפי שכתב יצחק בקון, היצירה מא. עד מ. מאת ברנר פורסמה בהמשכים בכתב העת "המעורר" בעריכתו של ברנר, החל מהחוברת הראשונה בינואר 1906 (בקון, 1990, 87).
  43. הסיפור פורסם בגיליון מספר 42 (15.6.1906) ובגיליון מספר 43 (22.6.1906).
  44. הכוונה היא באותו במכתב. באותה תקופה נהוג היה לכתוב מכתב בשם כמה אנשים ולשלוח יחד, גם בכלל עלויות הדואר.
  45. הכװנה במילה "היבראיסטים" היא לסופרים ומשוררים כותבי עברית.
  46. הכװנה במילה "היבראיסטים" היא לסופרים ומשוררים כותבי עברית.

מרים היא תלמידת מחקר במחלקה לשפות וספרויות גרמניות באוניברסיטת טורונטו. היא בוגרת תואר ראשון בספרות ותיאטרון מאוניברסיטת תל-אביב, ותואר שני בלימודי ספרות יידיש באוניברסיטת תל-אביב. עבודת התזה שלה "לשם ולשם: סוגיות של תלישות ביצירתם של ל. שפירא וי.ח. ברנר" נכתבה בהנחיית חנה וירט-נשר. המחקר שלה מתמקד בספרות יידיש וספרות עברית בתחילת המאה העשרים ועוסק בשאלות של מודרניזם, תלישות, תרגום ותרגום-עצמי.

לתרגומים נוספים

איציק מאנגרמנחם פרי

צום בראַצלעווערס „זיבעטן בעטלער“

לקבצן השביעי של הברצלבים

אנה מרגוליןזהר ברנדס

ליבע מאָנסטרען

מִפְלָצוֹת יְקָרוֹת

ישראל ראבוןשירי שפירא

די פֿיש

דגים