מִפְלָצוֹת יְקָרוֹת, חַכּוּ בְּבַקָּשָׁה, 
הַיּוֹם צָלוּל, וְהָאָרֶץ גְּדוּשָׁה
בְּאוֹר וַהֲמֻלָּה עַד לַקָּצֶה הָרָחוֹק בְּיוֹתֵר, הַזּוֹהֵר.
אֲנִי הוֹלֶכֶת בֵּין אֲנָשִׁים, הַשְּׁבִיל נִדְמֶה לִי כְּחָבֵר,
אֲסִירַת תּוֹדָה, בְּאֹרַח פֶּלֶא חָפְשִׁיָּה מְיַדֵּיכֶן הַחוֹנְקוֹת.
אַתֶּן רְחוֹקוֹת,
כְּמוֹ הַלְמוּת צְעִידַת חַיָּלִים בָּרְחוֹבוֹת,
שֶׁקּוֹלָן נִשְׁמַע בְּתוֹךְ בַּיִת אֲפוּף חֲלוֹמוֹת וְשַׁלְוָה.
כְּמוֹ בְּסִמְטָה עֲזוּבָה
צְלָלִיּוֹת הַנִּגְלוֹת
רַק מִבַּעַד לְעַרְפֶל אֲלֻמַּת הַפָּנָס הַזְּהוּבָה.
רַק בַּהֲלִיכָה וּבַמֶּחֱווֹת יֵשׁ שֶׁיָּעִיד
שֶׁהֵן מֻכָּרוֹת לָךְ בְּאֹפֶן מוּזָר וּמַטְרִיד.
מִפְלָצוֹת יְקָרוֹת, חַכּוּ בְּבַקָּשָׁה.

כִּי הַלַּיְלָה רַד, וְהַלֵּב הַחוֹלֶה מֵאַשְׁמָה עֲבֵשָׁה,
לֹא מוּגָן, וּבוֹדֵד, שׁוֹמֵעַ אֶת קוֹל הַצַּעַד רוֹעֵם,
הוּא מַאֲזִין וּמַמְתִּין, אֵינוׂ מִתְקוֹמֵם. 
וְהִנֵּה אַתֶּן כָּאן! וְהַחֶדֶר נוֹזֵל וְנָמוֹג
וַאֲנִי בֵּינֵיכֶן, שׁוֹקַעַת עָמֹק,
מְעוּכָה וְנִדְרֶסֶת.

אַתֶּן כֹּה אֲיֻמּוֹת, אַךְ דְּמוּתְכֶן לֹא נִתְפֶּסֶת.
אַתֶּן גְּבֵהוֹת סָבִיב לִי כְּהָרִים, כְּמוֹ כְּלָבִים מַבְעִיתִים,
מְיַלְּלוֹת בְּעִוָּרוֹן יַחַד אִתִּי.
יַחַד אִתִּי נוֹהֲמוֹת בְּקֵהוּת, בְּטֵרוּף וְרִגְשָׁה
אֶת סִפּוּרָהּ שֶׁל הָאַשְׁמָה הַיְּשָׁנָה, הָעֲבֵשָׁה. 
… הַלֵּב בּוֹכֶה, כְּמוֹ כִּבְשָׂה תּוֹעָה, 
הוּא בּוֹכֶה עַצְמוֹ לָדַעַת לְתוֹךְ שֵׁנָה פְּצוּעָה.