[אין דרויסן גייט אַ רעגן]

[בַּחוּץ נִתָּךְ הַגֶּשֶׁם]
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
הקדמה

השיר ״אין דרויסן גייט אַ רעגן״ הוא שיר לירי עממי. החוקר סלובין מגדיר אותו כ״דוגמא פרדיגמטית״ לתיאור סוגת השירה הלירית היידית. החוקר מיכאל לוקין מסביר שהז׳אנר מוגדר הן על פי המבנה הסטרופי של המלל ושל הלחן, הן על פי היעדר נרטיב מגובש, להבדיל מבלדות, והן על פי הנושא המרכזי שלדברי סלובין אינו אלא ״היבטים שונים של היחסים בין המינים״1. בשירים רבים, כמו בדוגמה זו, מעמידה התקבולת את הפנים כנגד החוץ מחד גיסא ואת ייסורי האהבה כנגד המציאות האובייקטיבית מאידך גיסא. לוקין מוסיף ומתאר כי ההקשר העירוני – מרכיב של מורשת אשכנזית קדומה שהתגבשה כתרבות אורבנית – עיצב את הפואטיקה של מילות השירים. אופיינית להם הימנעות עקבית מתיאור הטבע, שימוש נרחב בשפה יומיומית והיעדר כמעט מוחלט של מטבעות לשון שיריות. החלום והיומיום מתקיימים בשירה לירית מסורתית זה לצד זה, לעיתים קרובות בסטרופה אחת המעוגנת בתקבולת. הדמיון הלשוני בין הסטרופות מקל על המבצע את שליפתן המהירה ומעצים את ההנגדה המטפורית. כמו כן, למבנה האנפורי בשיר במסגרתו נפתחת כל סטרופה חדשה בטור האחרון מתוך הסטרופה הקודמת תפקיד מנמוני – הקלה על זיכרון ועל שליפת הסטרופה המתאימה ותפקיד אסתטי – העצמת הרגש ושמירה על שלמות הטקסט.

הגעתי לתרגם את השיר מתוך חביבותה של ההתנדנדות בין הסטרופות, שהדגישה לטעמי את הבכיה והנהיה אחר האהובה. זאת בנוסף לאתגר שראיתי בשמירה על תבנית החריזה יחד עם המבנה האנאפורי שמשעתק שורות לאורך כל השיר. השיר איננו תרגום צמוד לחלוטין – זאת מכיוון שעודני חדשה ללימודי יידיש, אך גם מכיוון שהטון העממי-רגשי שלו הניע אותי לתרגמו כאילו זהו שיר שמושר בצוותא בפאב העיירה לאחר שתיית כמה כוסות שיכר. כלומר – כשם שלשיר זה ורסיות וגרסאות רבות ומתגלגלות, כך חשבתי שגם התרגום, במידה שהוא שומר על האווירה המקורית המדוכדכת והנוסטלגית, ראוי להיות אוורירי ומתגלגל. עם זאת, כאמור, במקומות שבהם ישנה חזרה על טור שירי – הקפדתי עליה, כמו גם על מבנה החריזה. למעשה, מודל החריזה המתורגם חסכוני יותר, ובנוי ממספר חרוזים שהדמיון ביניהם גדול לעיתים מזה שבמקור.

Narcissi and Violets, 1867. Jaen-Francois Millet
יידיש

אין דרויסן גייט אַ רעגן
און אין שטוב איז כמאַרנע…
איך האָב געהאַט אַ טײַערע ליבע
ביטער איז מײַנע…

ביטער איז מײַנע
פֿון מײַן געבוירן…
איך האָב געהאַט אַ טײַערע ליבע
און האָב זי אָנגעוווירן.

איך האָב זי אָנגעוווירן
און קען צו איר ניט קומען…
וואָס שטייט פֿאַר מײַנע אויגן –
און קען צו איר ניט קומען.

איך וואָלט צו איר געגאַנגען –
זיצט זי זייער ווײַט,
איך וואָלט דאָך זי אַ קוש געטאָן –
שעם איך זיך פֿאַר לײַט.

פֿאַר לײַט טו איך זיך שעמען,
מע זאָל פֿון מיר ניט רײדן…
איצט איז שוין די צײַט געקומען
מיר מוזן זיך צעשיידן.

צעשיידן איז ניט קיין לעבן,
סע איז נאָך ערגער פֿון אַ גט…
זײַ געזונט, מײַן טײַער לעבן,
איך פֿאָר פֿון דיר אַוועק.

איך פֿאָר פֿון דיר אַוועקעט
זעקס און דרײַסיק מײַל…
איך האָב געמײנט, מײַן ליבע איז אויף אייביק –
צום סוף איז גאָר אויף דערווײַל.

יידיש עברית

אין דרויסן גייט אַ רעגן
און אין שטוב איז כמאַרנע…
איך האָב געהאַט אַ טײַערע ליבע
ביטער איז מײַנע…

ביטער איז מײַנע
פֿון מײַן געבוירן…
איך האָב געהאַט אַ טײַערע ליבע
און האָב זי אָנגעוווירן.

איך האָב זי אָנגעוווירן
און קען צו איר ניט קומען…
וואָס שטייט פֿאַר מײַנע אויגן –
און קען צו איר ניט קומען.

איך וואָלט צו איר געגאַנגען –
זיצט זי זייער ווײַט,
איך וואָלט דאָך זי אַ קוש געטאָן –
שעם איך זיך פֿאַר לײַט.

פֿאַר לײַט טו איך זיך שעמען,
מע זאָל פֿון מיר ניט רײדן…
איצט איז שוין די צײַט געקומען
מיר מוזן זיך צעשיידן.

צעשיידן איז ניט קיין לעבן,
סע איז נאָך ערגער פֿון אַ גט…
זײַ געזונט, מײַן טײַער לעבן,
איך פֿאָר פֿון דיר אַוועק.

איך פֿאָר פֿון דיר אַוועקעט
זעקס און דרײַסיק מײַל…
איך האָב געמײנט, מײַן ליבע איז אויף אייביק –
צום סוף איז גאָר אויף דערווײַל.

בַּחוּץ נִתָּךְ הַגֶּשֶׁם,
וְאַף בְּחֶדֶר עָגוּם
אֲהוּבָתִי נְטָשַׁתְנִי בְּלִי פֵּשֶׁר
נוֹתַרְתִּי מָרִיר, בְּלֹא־כְלוּם…

נוֹתַרְתִּי מָרִיר בְּלֹא־כְלוּם
כָּךְ הֻכְרַע, עוֹד מֵאָז לֵדָתִי…
אֲהוּבָתִי נְטָשַׁתְנִי בְּלִי פֵּשֶׁר
כַּאֲשֶׁר אָבְדָה, אָבַדְתִּי.

כַּאֲשֶׁר אָבְדָה, אָבַדְתִּי
שׁוּב לֹא אוֹסִיף אֵלֶיהָ לָגֶשֶׁת…
קוֹל טוֹרֵד, מְעַנֶּה אוֹתִי –
לֹא אוֹסִיף עוֹד אֵלֶיהָ לָגֶשֶׁת.

הִשְׁתּוֹקַקְתִּי אֵלֶיהָ לָבוֹא –
אַךְ רְחוֹקָה הִיא מִמֶּנִּי מְאֹד,
בִּקַּשְׁתִּי כָּל כַּךְ נְשִׁיקָה לָהּ לָתֵת –
אַךְ נִכְלַמְתִּי, מִפְּנֵי הַבְּרִיּוֹת.

מִפְּנֵי הַבְּרִיּוֹת אֲנִי בּוֹשׁ וְנִכְלָם,
אַל תֹּאבוּ־נָא עָלַי לְדַבֵּר…
עַכְשָׁו כְּבָר הִגִּיעַ הַזְּמַן לַפְּרֵדָה
אֶת לִבִּי עֲבוּרֵךְ אֲשַׁבֵּר.

שִׁבְרוֹן לֵב; אֵיךְ קָמְלוּ כָּךְ חַיַּי?
אֲיֻמָּה הִיא אֲפִלּוּ מִגֵּט…
בְּרִיאוּת אֲאַחֵל לָךְ, יָפָתִי, בַּת־הַדּוֹד,
הַרְחֵק אֵלַי הַדֶּרֶךְ קוֹרֵאת.

נוֹסֵעַ אֲנִי הַרְחֵק מִבֵּיתֵךְ
מֶרְחַק מִזְרָח מִמַּעֲרָב…
בְּכָל זֹאת אֹמַר, אֲהַבְתִּיךְ לְעוֹלָם –
עַד הַמָּוֶת אוֹתָנוּ יִשְׁאַב.

עברית

בַּחוּץ נִתָּךְ הַגֶּשֶׁם,
וְאַף בְּחֶדֶר עָגוּם
אֲהוּבָתִי נְטָשַׁתְנִי בְּלִי פֵּשֶׁר
נוֹתַרְתִּי מָרִיר, בְּלֹא־כְלוּם…

נוֹתַרְתִּי מָרִיר בְּלֹא־כְלוּם
כָּךְ הֻכְרַע, עוֹד מֵאָז לֵדָתִי…
אֲהוּבָתִי נְטָשַׁתְנִי בְּלִי פֵּשֶׁר
כַּאֲשֶׁר אָבְדָה, אָבַדְתִּי.

כַּאֲשֶׁר אָבְדָה, אָבַדְתִּי
שׁוּב לֹא אוֹסִיף אֵלֶיהָ לָגֶשֶׁת…
קוֹל טוֹרֵד, מְעַנֶּה אוֹתִי –
לֹא אוֹסִיף עוֹד אֵלֶיהָ לָגֶשֶׁת.

הִשְׁתּוֹקַקְתִּי אֵלֶיהָ לָבוֹא –
אַךְ רְחוֹקָה הִיא מִמֶּנִּי מְאֹד,
בִּקַּשְׁתִּי כָּל כַּךְ נְשִׁיקָה לָהּ לָתֵת –
אַךְ נִכְלַמְתִּי, מִפְּנֵי הַבְּרִיּוֹת.

מִפְּנֵי הַבְּרִיּוֹת אֲנִי בּוֹשׁ וְנִכְלָם,
אַל תֹּאבוּ־נָא עָלַי לְדַבֵּר…
עַכְשָׁו כְּבָר הִגִּיעַ הַזְּמַן לַפְּרֵדָה
אֶת לִבִּי עֲבוּרֵךְ אֲשַׁבֵּר.

שִׁבְרוֹן לֵב; אֵיךְ קָמְלוּ כָּךְ חַיַּי?
אֲיֻמָּה הִיא אֲפִלּוּ מִגֵּט…
בְּרִיאוּת אֲאַחֵל לָךְ, יָפָתִי, בַּת־הַדּוֹד,
הַרְחֵק אֵלַי הַדֶּרֶךְ קוֹרֵאת.

נוֹסֵעַ אֲנִי הַרְחֵק מִבֵּיתֵךְ
מֶרְחַק מִזְרָח מִמַּעֲרָב…
בְּכָל זֹאת אֹמַר, אֲהַבְתִּיךְ לְעוֹלָם –
עַד הַמָּוֶת אוֹתָנוּ יִשְׁאַב.

 

  1. מיכאל לוקין, השיר העממי ביידיש: פואטיקה ומוסיקה, ירושלים: מיכאל לוקיןת 2018. 

אודיה פרידמן היא סטודנטית לאנתרופולוגיה ובתכנית אמירים באוניברסיטה העברית. ביידיש שלה היא משתמשת בעיקר כדי לדבר עם סבתה, שכאשר מדברים איתה ביידיש היא נזכרת בסיפורים חדשים.

לשפילים נוספים

לייב קװיטקאָ

אַ חתן אָן אַ כּלה

החתן לא יתחתן