פרויקט "אין דער פֿרויען וועלט”- נשים כותבות יידיש נולד מתוך הרצון שלנו להשלים את התמונה לאוסף ספרות היידיש בעברית. ישנן נשים רבות שכתבו ביידיש, חלקן מוכרות וחלקן אינן ידועות כלל. דווקא בעברית, העיסוק בטקסטים של נשים מועט ביחס לעיסוק בו ברחבי העולם. מחקרים שעוסקים בכתיבה של נשים, תרגומים של יצירות שנכתבו על ידי נשים ואוצרות של כתיבה מסוג זה, ניתן למצוא בעיקר בשפה האנגלית. הסיבה המרכזית היא מפני ששירה בעיקרה שכתבו נשים שגשגה בארצות הברית בתחילת המאה העשרים, יחד עם ההגירה ליבשת ולכן הפכה לחלק מפיסת היסטוריה מינורית של האמריקאיות והאמריקאים היהודים. סיבה נוספת היא שכל הקשור ליידיש נתבקש להידחק הצידה לטובת היריבה המושבעת שלה – העברית – עם קום המדינה, כך פיסת הזהות שנתבקשה להותיר עצמה מחוץ לגבולות הארץ, גם היום לעיתים נתקלת בהסתייגות ועל כן בחוסר במגוון, ריבוי ועיסוק מאשר ארצות אחרות.

שם הפרויקט "אין דער פרויען וועלט" לקוח מכותרת הטור אותו ערכה אנה מרגולין (אַננאַ מאַרגאָלין) או בשמה האמיתי רוזה לבנסבוים (ראָזע לעבענסבוים) בעיתון "דער טאָג". כתיבתה מלאת ההומור, עשירת הנושאים, עטורת החיבורים וההקשרים החכמים שבין ההיסטורי לפרטי, בין ספרות ואומנות פוליטיקה ביגוד ואוכל, תרמה לרעב שלנו לעסוק בטקסטים האלו שמספקים נקודת מבט נוספת על מהות הכתיבה של הנשים בשפת היידיש.

התקלות בטור זה ואוצרותיו, הובילה אותנו לתרום לתרגומים שמתוך העיתונות הנשית, שכן ישנם טקסטים רבים וטורים נוספים בעיתונים שונים שמוקדשים לנשים ואף מגזינים שלמים המיועדים אך ורק לנשים. זאת בעיקר מפני שבשנות העשרים בארצות הברית גילו את הפוטנציאל של קהל הקוראות, והצורך לדבר אליהן בשפתם. זאת לצד מחאת הקוראות לזכויות נשים.

בפרויקט הזה נתרגם טקסטים של נשים, אך גם נוסיף מחשבות על נושאים הקשורים לכתיבה של נשים. נבדוק כיצד גברים כתבו נשים והתייחסו לכתיבה שלהן, נעמיק לתוך התפיסה של ה"ידייש" כנשית ובשמה השני "מאַמע לשון" ונעסוק בחוקרות של נשים שכתבו ביידיש דרך מסות ומאמרים.

מקוות שתהנו,
חנה, ג'ניה ומיקה