איך שווים אויף די ריזיקע כוואַליעס פֿון צײַט

שיריה של רחל בוימוול
תרגום:
הקדמה
מדוע בחרתי לתרגם את בוימוואָל לעברית? כחוקרת השפה והתרבות היידית חשוב לי להנחיל, באופן כללי, לקהל בארץ יצירות מתורגמות מיידיש לעברית מודרנית. כאישה חוקרת חשוב לי באופן ספציפי לחשוף את הקהל קורא העברית למשוררות פחות מרכזיות ופחות מתורגמות, כמו, למשל, בוימוואָל.

בוימוואָל הייתה סופרת משוררת ומתרגמת יידית. היא נולדה באודסה והייתה ביתו של מנהל תיאטרון ומחבר אופרות, שנרצח בשנת 1920 בפוגרום. בילדותה הונחלו לה ערכי תרבות יהודיים וכלליים והיא ידעה על בורישה יידיש ורוסית. את שירה הראשונים היא פרסמה כבר כילדה בת תשע בירחן הנוער הקומוניסטי ביידיש "פּיאָנער" שיצא לאור במוסקבה. במלחמת העולם השניה היא נדדה עם המשפחה מזרחה לטשקנט, אוזבקיסטן ואחרי המלחמה שבה למוסקבה. בתקופת שהותה במוסקבה כתבה שירים, שירים לילדים, סיפורים ומעשיות וכן תרגמה את רוב יצירותיה מיידיש לרוסית. ספריה, כעשרים, נדפסו בשתי הלשונות. בעלה, זיאמה (זלמן) טלסין, היה אף הוא משורר יידי והיה להם בן יחיד (יוליוס) שהיה אקטיביסט ציוני בברית המועצות. בעקבות עלייתו לארץ בשנת 1970 עלתה בוימוואָל עם בעלה לארץ בשנת 1971 והם השתקעו בירושלים. לאחר פטירתה של בוימוואָל הועבר ארכיונה לספריה הלאומית.

עד עתה תורגמו רק מעט משיריה לעברית בידי מתרגמים מרכזיים כמו אוריאל אופק ואברהם שלונסקי. שניים מספריה תורגמו אף הם לעברית האחד אגדות שתורגמו על ידי שלמה אבן-שושן בשנת 1973 והשני קובץ דו-לשוני משירתה שתורגם על ידי מספר יוצרים ויצא לאור בשנת 1989 בהוצאת הקיבוץ המאוחד.

בשלב הראשון מה שעורר אותי לשקוע ביצירתהּ היה העובדה שבוימוואָל, כמו גם בעלה, היו שניהם משוררים יידיים, תופעה שאינה רווחת למיטב ידיעתי. אך מה שמשך אותי במיוחד לתרגם אותה היה הקשר בין הביוגרפיה של בוימוואָל למצבנו אנו היום. מצאתי בביוגרפיה שלה, כפי שזו באה לידי ביטוי גם בחלק לא מבוטל משיריהּ, הד למעברים, לנדודים ולשברים השונים שהיא עברה. מעברים אלו מהדהדים מאוד, לצערנו, לתקופתנו ומצבנו כיום. יכולתה של בוימוואָל לראות את חצי הכוס המלאה ולהתקדם, "לצאת מתוך ההפכה" , כדברי הפיוט, נראית לי מאוד רלוונטי.

כמו-כן משהו בקו שבין היושר והעומק שבכתיבתהּ לבין הנאיביות העולה מחלק משיריה דיבר ומדבר אלי ביותר. כולי תקווה כי שיריה ידברו גם לקוראים.

ד"ר נגה רובין

Rachel Boymvol in the early 1970s
איבערזעץ_ייד יידיש

קײַלעכדיק

ס׳איז אַלצדינג קײַלעכיק –
דער עפּל און די פֿלוים,
די ערד, דער טראָפּן
און דער שטאַם פֿון בוים,
די צײַטן פֿון מעת־לעת,
די צײַטן פֿונעם יאָר.
און נאָך אַ זאַך געוואָרן כ׳בין געוואָר:
אַז קײַלעכיק איז יעטווידער באַגריף
און יעדער טאַט, אויב קוקן אין דער טיף. 

אַליין די קאָנסעקווענטקייט איז אַ קרײַז.
פֿון גיין
דאָס אומקערן זיך – איז דער פּרײַז.
געבורט און טויט,
געלעכטער און געוויין.
הײַנט דאָס פֿאַרשטיין,
אַז ס׳איז ניט צו פֿאַרשטיין! 

נו שוין,
איך וועל פֿון דעם ניט ריידן מער.
ס׳פֿאַלט פֿון דײַן אויג
אַ קײַלעכיקע טרער. 

איבערזעץ_יידעב יידיש עברית

קײַלעכדיק

ס׳איז אַלצדינג קײַלעכיק –
דער עפּל און די פֿלוים,
די ערד, דער טראָפּן
און דער שטאַם פֿון בוים,
די צײַטן פֿון מעת־לעת,
די צײַטן פֿונעם יאָר.
און נאָך אַ זאַך געוואָרן כ׳בין געוואָר:
אַז קײַלעכיק איז יעטווידער באַגריף
און יעדער טאַט, אויב קוקן אין דער טיף. 

אַליין די קאָנסעקווענטקייט איז אַ קרײַז.
פֿון גיין
דאָס אומקערן זיך – איז דער פּרײַז.
געבורט און טויט,
געלעכטער און געוויין.
הײַנט דאָס פֿאַרשטיין,
אַז ס׳איז ניט צו פֿאַרשטיין! 

נו שוין,
איך וועל פֿון דעם ניט ריידן מער.
ס׳פֿאַלט פֿון דײַן אויג
אַ קײַלעכיקע טרער. 



מחזור

כָּל דָּבָר בָּעוֹלָם מִסְתּוֹבֵב.
התַּפּוּחַ, שְׁזִיף מִשְׁתּוֹבֵב.
אֲדָמָה וְטִפּוֹת. סְעָרָה.
גֶּזַע עֵץ שֶׁצָּמַח בַּשְּׂדֵרָה.
סַב הַיּוֹם וְסָבִים הַזְּמַנִּים.
מִשְׁתַּנּוֹת הָעוֹנוֹת, הַשָּׁנִים.
עוֹד דָּבָר  לוֹ הָפַכְתִּי מוּדָע:
כָּל מֻשָּׂג: אִם טָפֵל, עִקָּרִי
כְּשֶׁאֶבְחַן –  הוּא עִנְיָן מַחְזוֹרִי.

כֵּן, הַסֵּדֶר עִגּוּל הוּא, שָׁלֵם.
הַהוֹלֵךְ, עֵת יָשׁוּב יְשַׁלֵּם.
חַי אַתָּה? בְּסוֹפְךָ עוֹד תָּמוּת.
בֶּכִי בָּא אַחֲרֵי צְחוֹק רַב כַּמּוּת.
וְתָבִין עוֹד בְּאֹפֶן בָּהִיר,
שֶׁדָּבָר בָּעוֹלָם לֹא נָהִיר.

נוּ,
דָּבָר לֹא אוֹסִיף. שׁוּם מִלָּה.
מֵעֵינְךָ הַיָּפָה הַכְּחֻלָּה,
כָּאן זוֹלֶגֶת דִּמְעָה עֲגֻלָּה.

איבערזעץ_עב עברית

מחזור

כָּל דָּבָר בָּעוֹלָם מִסְתּוֹבֵב.
התַּפּוּחַ, שְׁזִיף מִשְׁתּוֹבֵב.
אֲדָמָה וְטִפּוֹת. סְעָרָה.
גֶּזַע עֵץ שֶׁצָּמַח בַּשְּׂדֵרָה.
סַב הַיּוֹם וְסָבִים הַזְּמַנִּים.
מִשְׁתַּנּוֹת הָעוֹנוֹת, הַשָּׁנִים.
עוֹד דָּבָר  לוֹ הָפַכְתִּי מוּדָע:
כָּל מֻשָּׂג: אִם טָפֵל, עִקָּרִי
כְּשֶׁאֶבְחַן –  הוּא עִנְיָן מַחְזוֹרִי.

כֵּן, הַסֵּדֶר עִגּוּל הוּא, שָׁלֵם.
הַהוֹלֵךְ, עֵת יָשׁוּב יְשַׁלֵּם.
חַי אַתָּה? בְּסוֹפְךָ עוֹד תָּמוּת.
בֶּכִי בָּא אַחֲרֵי צְחוֹק רַב כַּמּוּת.
וְתָבִין עוֹד בְּאֹפֶן בָּהִיר,
שֶׁדָּבָר בָּעוֹלָם לֹא נָהִיר.

נוּ,
דָּבָר לֹא אוֹסִיף. שׁוּם מִלָּה.
מֵעֵינְךָ הַיָּפָה הַכְּחֻלָּה,
כָּאן זוֹלֶגֶת דִּמְעָה עֲגֻלָּה.

איבערזעץ_ייד יידיש

און אויב זיך פֿאַרטראַכטן 

און אויב זיך פֿאַרטראַכטן, בין איך דאָך ניט איך,
עס זײַנען בלויז מײַנע דאָס קלייד און די שיך.
איך האָב אין מײַן פּנים דעם טאַטנס אַ שטריך,
דער מאַמעס אַ תּנועה, דער באָבעס אַרט גיין,
און, קאָן זײַן, דעם זיידנס געבוי פֿון די ציין –
בײַ יעדן פֿון זיי האָב איך עפּעס גענאַשט.
איך בין ווי אַ צעטל – געשיקט אין אַ פֿלאַש.
איך שווים אויף די ריזיקע כוואַליעס פֿון צײַט –
אַ גרוס פֿון די אָבֿות, וואָס זײַנען שוין ווײַט,
נאָר האָבן אַ זכר געלאָזן דורך מיר,
דורך מיר צו דעם הײַנט זיך געעפֿנט אַ טיר.

אַנישט וואָלט דער עבֿר דאָך ווערן דערשטיקט,
ווען פֿעלן ער וואָלט אין מײַן שטריך, אין מײַן בליק.
און וואָס פֿאַר אַ ווערט כ׳וואָלט דאַן האָבן אַליין,
ווען איך וואָלט פֿון ערגעץ ניט קומען צו גיין? 

איבערזעץ_יידעב יידיש עברית

און אויב זיך פֿאַרטראַכטן 

און אויב זיך פֿאַרטראַכטן, בין איך דאָך ניט איך,
עס זײַנען בלויז מײַנע דאָס קלייד און די שיך.
איך האָב אין מײַן פּנים דעם טאַטנס אַ שטריך,
דער מאַמעס אַ תּנועה, דער באָבעס אַרט גיין,
און, קאָן זײַן, דעם זיידנס געבוי פֿון די ציין –
בײַ יעדן פֿון זיי האָב איך עפּעס גענאַשט.
איך בין ווי אַ צעטל – געשיקט אין אַ פֿלאַש.
איך שווים אויף די ריזיקע כוואַליעס פֿון צײַט –
אַ גרוס פֿון די אָבֿות, וואָס זײַנען שוין ווײַט,
נאָר האָבן אַ זכר געלאָזן דורך מיר,
דורך מיר צו דעם הײַנט זיך געעפֿנט אַ טיר.

אַנישט וואָלט דער עבֿר דאָך ווערן דערשטיקט,
ווען פֿעלן ער וואָלט אין מײַן שטריך, אין מײַן בליק.
און וואָס פֿאַר אַ ווערט כ׳וואָלט דאַן האָבן אַליין,
ווען איך וואָלט פֿון ערגעץ ניט קומען צו גיין?

ואם אמציא

וְהִנֵּה אַמְצִיא שֶׁאֵינִי בַּנִּמְצָא.
מִמֶּנִּי? רַק שְׁתֵּי נַעֲלַיִם, חֻלְצָה.
קַו פָּנָיו שֶׁל אָבִי – בְּבֵרוּר בִּי נִמְצָא.
תְּנוּעַת פֶּה שֶׁל אִמִּי בִּי, כְּמוֹ סָבְתָא הַצַּעַד.
קַו שִׁנָּיו שֶׁל סָבִי בִּי נִכָּר בְּעֵת רַעַד.
מִכָּל אֶחָד נִשְׁנַשְׁתִּי מִלָּה, אוֹת אוֹ פָּסוּק
וְאַעֲבִיר זֹאת הָלְאָה כְּמוֹ פֶּתֶק בְּבַּקְבּוּק
אֲנִי שׂוֹחָה עַל גַּל הַזְּמַן וְהֶעָבָר אִתִּי.
דְּרִישַׁת שָׁלוֹם מִן הָאָבוֹת אֶשָּׂא פֹּה בִּדְמוּתִי.
הֵם מוֹסְרִים אֶת זִכְרָם בְּקַו אוֹר שֶׁאַתְוֶה
אֶת הַדֶּלֶת פּוֹתְחִים נִכְנָסִים לַהֹוֶה. 

אַחֶרֶת? הֲרֵי הֶעָבָר לֹא קַיָּם.
אִלְמָלֵא זֶה הַחוּט שֶׁל עֵינַי בָּעוֹלָם.
וְאֵיזֶה מִין עֵרֶךְ הָיָה לִי הַיּוֹם
לוּלֵא הֵנָּה הִגַּעְתִּי מֵאֵיזֶה מָקוֹם?

איבערזעץ_עב עברית

ואם אמציא

וְהִנֵּה אַמְצִיא שֶׁאֵינִי בַּנִּמְצָא.
מִמֶּנִּי? רַק שְׁתֵּי נַעֲלַיִם, חֻלְצָה.
קַו פָּנָיו שֶׁל אָבִי – בְּבֵרוּר בִּי נִמְצָא.
תְּנוּעַת פֶּה שֶׁל אִמִּי בִּי, כְּמוֹ סָבְתָא הַצַּעַד.
קַו שִׁנָּיו שֶׁל סָבִי בִּי נִכָּר בְּעֵת רַעַד.
מִכָּל אֶחָד נִשְׁנַשְׁתִּי מִלָּה, אוֹת אוֹ פָּסוּק
וְאַעֲבִיר זֹאת הָלְאָה כְּמוֹ פֶּתֶק בְּבַּקְבּוּק
אֲנִי שׂוֹחָה עַל גַּל הַזְּמַן וְהֶעָבָר אִתִּי.
דְּרִישַׁת שָׁלוֹם מִן הָאָבוֹת אֶשָּׂא פֹּה בִּדְמוּתִי.
הֵם מוֹסְרִים אֶת זִכְרָם בְּקַו אוֹר שֶׁאַתְוֶה
אֶת הַדֶּלֶת פּוֹתְחִים נִכְנָסִים לַהֹוֶה. 

אַחֶרֶת? הֲרֵי הֶעָבָר לֹא קַיָּם.
אִלְמָלֵא זֶה הַחוּט שֶׁל עֵינַי בָּעוֹלָם.
וְאֵיזֶה מִין עֵרֶךְ הָיָה לִי הַיּוֹם
לוּלֵא הֵנָּה הִגַּעְתִּי מֵאֵיזֶה מָקוֹם?

Blue Eyes, Henri Matisse, 1934
איבערזעץ_ייד יידיש

צו אַ לידער־שרײַבערקע

דו ווילסט אָריגינעל זײַן אין די לידער,
נאָר עס באַקומט זיך בלויז אַ פּוסטער קנאַל…
די זון פֿאַרגייט, און זי וועט אויפֿגיין ווידער,
און קיינער זאָגט ניט, אַז עס איז באַנאַל. 

אוממיטלבאַרקייט איז געוויס אַ ברכה,
נאָר ס׳טרעפֿט זיך אויך, אַז זי איז גאָרניט ווערט.
ניט אַלץ, וואָס ס׳איז אין קאָפּ אַרײַנגעקראָכן,
דאַרף ווערן דורך דער גאַנצער וועלט דערהערט. 

בײַ רײַפֿע פֿרויען צושטאַנדן נערוועזע –
דאָס איז נאָך ווײַט ניט דיכטונג, ליבער פֿרײַנד.
דו וועסט מיך פֿרעגן, וואָס זשע איז פּאָעזיע –
אַזאַ מלאָכה, וואָס איז זעלטן הײַנט. 

איבערזעץ_יידעב יידיש עברית

צו אַ לידער־שרײַבערקע

דו ווילסט אָריגינעל זײַן אין די לידער,
נאָר עס באַקומט זיך בלויז אַ פּוסטער קנאַל…
די זון פֿאַרגייט, און זי וועט אויפֿגיין ווידער,
און קיינער זאָגט ניט, אַז עס איז באַנאַל. 

אוממיטלבאַרקייט איז געוויס אַ ברכה,
נאָר ס׳טרעפֿט זיך אויך, אַז זי איז גאָרניט ווערט.
ניט אַלץ, וואָס ס׳איז אין קאָפּ אַרײַנגעקראָכן,
דאַרף ווערן דורך דער גאַנצער וועלט דערהערט. 

בײַ רײַפֿע פֿרויען צושטאַנדן נערוועזע –
דאָס איז נאָך ווײַט ניט דיכטונג, ליבער פֿרײַנד.
דו וועסט מיך פֿרעגן, וואָס זשע איז פּאָעזיע –
אַזאַ מלאָכה, וואָס איז זעלטן הײַנט. 

למשוררת

מְקוֹרִית אַתְּ רוֹצָה לִהְיוֹת כְּשֶׁאַתְּ כּוֹתֶבֶת,
אַךְ מֵעֵטֵךְ רַק קוֹל חָלוּשׁ נִשְׁפָּךְ
הַשֶּׁמֶשׁ הַשּׁוֹקַעַת שׁוּב תִּזְרַח. הִיא מִסְתּוֹבֶבֶת
וְאִישׁ לָהּ לֹא יֹאמַר שֶׁהִיא בָּנָאלִית מִשּׁוּם-כָּךְ.

הַמֻּרְכָּבוּת בְּרָכָה הִיא, אֵין לַחֲשֹׁשׁ.
אַךְ גַּם קוֹרֶה שֶׁאֵין בָּהּ עֵרֶךְ רַב דַּוְקָא.
לֹא כָּל מָה שֶׁחוֹדֵר וּמְנַקֵּר בָּרֹאשׁ,
כָּל הָעוֹלָם חַיָּב לְהַאֲזִין לוֹ בִּשְׁקִיקָה.

הֵן כָּל אִשָּׁה עִתִּים תָּחוּשׁ בְּדִכָּאוֹן נוֹרָא,
וְהִיא תִּכְתֹּב. אַךְ לֹא תָּמִיד זֶה שִׁיר, בֵּינֵינוּ.
אִם כֵּן, תִּשְׁאַלְנָה, מַהִי בֶּאֱמֶת שִׁירָה?
זוֹ מְלָאכָה דֵּי נְדִירָה בִּתְקוּפָתֵנוּ.

איבערזעץ_עב עברית

למשוררת

מְקוֹרִית אַתְּ רוֹצָה לִהְיוֹת כְּשֶׁאַתְּ כּוֹתֶבֶת,
אַךְ מֵעֵטֵךְ רַק קוֹל חָלוּשׁ נִשְׁפָּךְ
הַשֶּׁמֶשׁ הַשּׁוֹקַעַת שׁוּב תִּזְרַח. הִיא מִסְתּוֹבֶבֶת
וְאִישׁ לָהּ לֹא יֹאמַר שֶׁהִיא בָּנָאלִית מִשּׁוּם-כָּךְ.

הַמֻּרְכָּבוּת בְּרָכָה הִיא, אֵין לַחֲשֹׁשׁ.
אַךְ גַּם קוֹרֶה שֶׁאֵין בָּהּ עֵרֶךְ רַב דַּוְקָא.
לֹא כָּל מָה שֶׁחוֹדֵר וּמְנַקֵּר בָּרֹאשׁ,
כָּל הָעוֹלָם חַיָּב לְהַאֲזִין לוֹ בִּשְׁקִיקָה.

הֵן כָּל אִשָּׁה עִתִּים תָּחוּשׁ בְּדִכָּאוֹן נוֹרָא,
וְהִיא תִּכְתֹּב. אַךְ לֹא תָּמִיד זֶה שִׁיר, בֵּינֵינוּ.
אִם כֵּן, תִּשְׁאַלְנָה, מַהִי בֶּאֱמֶת שִׁירָה?
זוֹ מְלָאכָה דֵּי נְדִירָה בִּתְקוּפָתֵנוּ.

איבערזעץ_ייד יידיש

קיין האָניק וועט ניט זײַן

וווּ נעמט מען כּוח
און וווּ נעמט מען מיטלען
די גײַציקע באַקרוינען און באַטיטלען?!
ווײַל יעדער וויל – ניט ווייניקער ניט מערער –
ווי זײַן אַ נבֿיא,
צי, אין ערגסטן פֿאַל, אַ לערער.

און וואָס צו לערנען וועט ער שוין געפֿינען! –
אויף פּראָסטע פֿליגן וועט ער זאָגן – ס׳זײַנען בינען,
כּדי אַליין צו זײַן אַ בלום, וואָס אים באַקלעפּן,
פֿאַרשטייט זיך, בינען, וועלכע זאַפֿטן שעפּן. 

און זיי, די נימאסע געמיינע פֿליגן,
זיי וועלן זײַן אים דאַנקבאַר פֿאַר דעם ליגן
און זשומען איבערדריסיק און איינטאָניק.
און מער ניט איינס –
עס וועט ניט זײַן קיין האָניק. 

איבערזעץ_יידעב יידיש עברית

קיין האָניק וועט ניט זײַן

וווּ נעמט מען כּוח
און וווּ נעמט מען מיטלען
די גײַציקע באַקרוינען און באַטיטלען?!
ווײַל יעדער וויל – ניט ווייניקער ניט מערער –
ווי זײַן אַ נבֿיא,
צי, אין ערגסטן פֿאַל, אַ לערער.

און וואָס צו לערנען וועט ער שוין געפֿינען! –
אויף פּראָסטע פֿליגן וועט ער זאָגן – ס׳זײַנען בינען,
כּדי אַליין צו זײַן אַ בלום, וואָס אים באַקלעפּן,
פֿאַרשטייט זיך, בינען, וועלכע זאַפֿטן שעפּן. 

און זיי, די נימאסע געמיינע פֿליגן,
זיי וועלן זײַן אים דאַנקבאַר פֿאַר דעם ליגן
און זשומען איבערדריסיק און איינטאָניק.
און מער ניט איינס –
עס וועט ניט זײַן קיין האָניק.

שום דבש לא יהיה

אֶמְצָעִים וְכֹחוֹת מֵהֵיכָן, יֵשׁ לִתְהוֹת
לַכִּילַי לָתֵת תֹּאַר וְכֶתֶר?
כָּל אֶחָד רַק נָבִיא הוּא רוֹצֶה לִהְיוֹת,
אוֹ מוֹרֶה. אוֹ לִזְכּוֹת בִּזְכוּת יֶתֶר.

תּוֹךְ דַּקָּה יְלַמֵּד, אֵין לוֹ קֹשִׁי בִּכְלָל.
כָּל זְבוּבוֹן יַהֲפֹךְ לִדְבוֹרָה אִישׁ חָצוּף
הוּא עַצְמוֹ יִהְיֶה פֶּרַח נוֹצֵץ וּמְסֻלְסָל,
הַדְּבוֹרִים אָז מִמֶּנּוּ תָּמוֹצְנָה הַצּוּף.

זְבוּבוֹנִים מַגְעִילִים מִסְּבִיבוֹ בַּכִּתָּה.
הֵם יוֹדוּ עַל הַשֶּׁקֶר בְּלֵב חַם, נִרְגָּשׁ.
זִמְזוּמָם הַמַּרְגִּיז יְעוֹרֵר בְּעָתָה,
אַךְ דָּבָר לֹא יָפִיקוּ. אַף אֵגֶל שֶׁל דְּבַשׁ.

איבערזעץ_עב עברית

שום דבש לא יהיה

אֶמְצָעִים וְכֹחוֹת מֵהֵיכָן, יֵשׁ לִתְהוֹת
לַכִּילַי לָתֵת תֹּאַר וְכֶתֶר?
כָּל אֶחָד רַק נָבִיא הוּא רוֹצֶה לִהְיוֹת,
אוֹ מוֹרֶה. אוֹ לִזְכּוֹת בִּזְכוּת יֶתֶר.

תּוֹךְ דַּקָּה יְלַמֵּד, אֵין לוֹ קֹשִׁי בִּכְלָל.
כָּל זְבוּבוֹן יַהֲפֹךְ לִדְבוֹרָה אִישׁ חָצוּף
הוּא עַצְמוֹ יִהְיֶה פֶּרַח נוֹצֵץ וּמְסֻלְסָל,
הַדְּבוֹרִים אָז מִמֶּנּוּ תָּמוֹצְנָה הַצּוּף.

זְבוּבוֹנִים מַגְעִילִים מִסְּבִיבוֹ בַּכִּתָּה.
הֵם יוֹדוּ עַל הַשֶּׁקֶר בְּלֵב חַם, נִרְגָּשׁ.
זִמְזוּמָם הַמַּרְגִּיז יְעוֹרֵר בְּעָתָה,
אַךְ דָּבָר לֹא יָפִיקוּ. אַף אֵגֶל שֶׁל דְּבַשׁ.

Girl with a Fish Bow, August Macke, 1914

ד"ר נגה רובין היא מרצה לספרות במכללה האקדמית לחינוך ע"ש דוד ילין בירושלים ובמסלול כתיבה במכון מופ"ת בתל אביב. נשואה לרמי, אמא לשלוש בנות וסבתא לשני נכדים.

לכל נשים כותבות

כתיבת נשים

ווי לאַנג נאָך וועט זיך ציִען מײַן נאַכט? וויפֿל איז דער שיעור נישט שלאָפֿן?

שיריה של בילה שכטר-גוטסמן

כתיבת נשים

זינגיקע רעגנס

גשמים מזמרים

תרגום היסטורי

טראסק!

בין חבורת טראסק לנבי סאלח - שני שירים ארצישראליים ביידיש מאת שמחה אייזן

הרשמה לניוזלטר איבערזעץ

תענוג! עוד מעט יגיעו אל הדואר האלקטרוני הקרוב לביתכם סיפורים ומאמרים היישר מהתנור