ים־לידער
אַ גרוס מײַן ברודער נאַרקיס אין פּאַלעסטינע
1
ים־מושלען
ים־מושלען קומען דאָ אין זאַמדן שטאַרבן,
װי די רעגן־בױגנס זײערע שימערנדיקע פֿאַרבן
אױפֿן סאַמע ברעג
לײגט דער ים זײַן קאָפּ אַװעק.
שאָטנס, שאָטנס אױפֿן זאַמד,
איך בין אױך אין מיטן.
אױפֿן הימל איז אַ װײַסער װאָלקן דורכגעריטן
און זײַן שאָטן ליגט שױן אױפֿן זאַמד.
װי זאָל איך לײגן מײַן סוד און מײַן לײַד?
זאָל איך דאָס לײגן אין זאַמדיקן קלייד
װאָס װערט אױפֿגענײט פֿון ים גאָר אַלײן
מיט מוסטער פֿון װעלן, מיט זוניקן שײַן?
אַװדאי װעל איך לײגן מײַן טרױעריקן קאָפּ
אױף זאַמדיקן קלײד מיט פּנים אַראָפּ
ים־מושלען קומען אױף דאָ שטאַרבן
מיט די רעגן־בױגנדיקע פֿאַרבן.
שאָטנס, שאָטנס אױפֿן ים
איך בין אױך אין מיטן
נעמען קינדער לאָפּעטעס
װעלן אונדז פֿאַרשיטן.
2
װאָס קאָן מען דען זאָגן צום ים?
װאָס קאָן מען דען זאָגן צום ים,
װען מען בלײַבט אין זײַנע טיפֿן שטײן
און װעלן, װי בײַטשן שנײַדן זיך אײַן
אין נאַקעטן קערפּער, װאָס הענגט אױפֿן װאַסער אַלײן,
װי אַ פֿישל אַ גרינגס,
װאָס קאָן מען דען זאָגן צום ים?
װאָס קאָן מען דען זאָגן צום ים,
װען ער שטורעמט און בײזערט זיך ביז גאָר
זײַן קאָפּ איז דאָך מיד װי פֿישער אין האַלבער נאַכט
ער שױבערט און רײַסט זיך די כװאַליעס, װי האָר,
װאָס קאָן מען דען זאָגן צום ים?
װאָס קאָן מען דען זאָגן צום ים,
װען ס'שיפֿט זיך אַ זעגל אַ װײַסער װ'אַ טױב
אַז מען האָט נישט דעם כּוח צו זאָגן אַ לױב
צו דעם, װאָס האָט די שײנקײט אַנטפּלעקט
װאָס קאָן מען דען זאָגן צום ים?
װאָס קאָן מען דען זאָגן צום ים,
װען ס'ליגט אױף זײַן פֿלאַך לבֿנה מיט נעצן פֿון פֿיש
און ער זילבערט און שװײַגט אָפֿן מיט זײַן האַרץ — — —
צי קאָן מען אױסרײדן צו גאָט דאָס אײנציקע װאָרט:
גיב גאָט אים אַ קוש,
װאָס קאָן מען דען זאָגן צום ים?
ים־לידער
אַ גרוס מײַן ברודער נאַרקיס אין פּאַלעסטינע
1
ים־מושלען
ים־מושלען קומען דאָ אין זאַמדן שטאַרבן,
װי די רעגן־בױגנס זײערע שימערנדיקע פֿאַרבן
אױפֿן סאַמע ברעג
לײגט דער ים זײַן קאָפּ אַװעק.
שאָטנס, שאָטנס אױפֿן זאַמד,
איך בין אױך אין מיטן.
אױפֿן הימל איז אַ װײַסער װאָלקן דורכגעריטן
און זײַן שאָטן ליגט שױן אױפֿן זאַמד.
װי זאָל איך לײגן מײַן סוד און מײַן לײַד?
זאָל איך דאָס לײגן אין זאַמדיקן קלייד
װאָס װערט אױפֿגענײט פֿון ים גאָר אַלײן
מיט מוסטער פֿון װעלן, מיט זוניקן שײַן?
אַװדאי װעל איך לײגן מײַן טרױעריקן קאָפּ
אױף זאַמדיקן קלײד מיט פּנים אַראָפּ
ים־מושלען קומען אױף דאָ שטאַרבן
מיט די רעגן־בױגנדיקע פֿאַרבן.
שאָטנס, שאָטנס אױפֿן ים
איך בין אױך אין מיטן
נעמען קינדער לאָפּעטעס
װעלן אונדז פֿאַרשיטן.
2
װאָס קאָן מען דען זאָגן צום ים?
װאָס קאָן מען דען זאָגן צום ים,
װען מען בלײַבט אין זײַנע טיפֿן שטײן
און װעלן, װי בײַטשן שנײַדן זיך אײַן
אין נאַקעטן קערפּער, װאָס הענגט אױפֿן װאַסער אַלײן,
װי אַ פֿישל אַ גרינגס,
װאָס קאָן מען דען זאָגן צום ים?
װאָס קאָן מען דען זאָגן צום ים,
װען ער שטורעמט און בײזערט זיך ביז גאָר
זײַן קאָפּ איז דאָך מיד װי פֿישער אין האַלבער נאַכט
ער שױבערט און רײַסט זיך די כװאַליעס, װי האָר,
װאָס קאָן מען דען זאָגן צום ים?
װאָס קאָן מען דען זאָגן צום ים,
װען ס'שיפֿט זיך אַ זעגל אַ װײַסער װ'אַ טױב
אַז מען האָט נישט דעם כּוח צו זאָגן אַ לױב
צו דעם, װאָס האָט די שײנקײט אַנטפּלעקט
װאָס קאָן מען דען זאָגן צום ים?
װאָס קאָן מען דען זאָגן צום ים,
װען ס'ליגט אױף זײַן פֿלאַך לבֿנה מיט נעצן פֿון פֿיש
און ער זילבערט און שװײַגט אָפֿן מיט זײַן האַרץ — — —
צי קאָן מען אױסרײדן צו גאָט דאָס אײנציקע װאָרט:
גיב גאָט אים אַ קוש,
װאָס קאָן מען דען זאָגן צום ים?
שירי־ים
ברכת שלום לאחי נרקיס בפלשתינה.
1.
צדפות־ים
צִדְפוֹת־יָם מַגִּיעוֹת לְכָאן בַּחוֹל לִגְוֹעַ
כְּמוֹ הַקֶּשֶׁת זָהֳרָם צָבוּעַ
עַל זֶה הַחוֹף הַבָּטוּחַ
הַיָּם אֶת רֹאשׁוֹ הִשְׁכִּיב לָנוּחַ.
צֵל וְעוֹד צֵל עַל הַחוֹל
גַּם אֲנִי שָׁם בֵּינוֹתַיִם.
עָנָן לָבָן שָׁעַט בַּשָּׁמַיִם
וְצִלּוֹ כְּבָר נָח עַל הַחוֹל.
כֵּיצַד אַנִּיחַ אֶת סוֹדִי וְאֶת סִבְלִי?
הַאִם אַנִּיחֵם בְּמַלְבּוּשׁ הַחֹלִי
אֲשֶׁר נִתְפַּר מִן הַיָּם עַצְמוֹ מַמָּשׁ
עִם רִשּׁוּמֵי גַּלִּים, עִם קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ?
בְּוַדַּאי אַנִּיחַ אֶת רֹאשִׁי הַסּוֹבֵל
עַל הַמַּלְבּוּשׁ הַחֹלִי כִּפְנֵי נוֹפֵל
צִדְפוֹת־יָם מַגִּיעוֹת לְכָאן לִגְוֹעַ
בְּקִמּוּרָן אֲשֶׁר כְּקֶשֶׁת צָבוּעַ.
צֵל וְעוֹד צֵל עַל הַיָּם
גַּם אֲנִי שָׁם בֵּינוֹתַיִם
לוֹקְחִים יְלָדִים אִתִּים
לְפַזְּרֵנוּ לְרוּחוֹת הַשָּׁמַיִם.
2.
אז מה אפשר בכלל לומר לים?
אָז מָה אֶפְשָׁר בִּכְלָל לוֹמַר לַיָּם,
כַּאֲשֶׁר נָח הָאָדָם בִּסְלָעָיו הָעֲמֻקִּים
אֲשֶׁר יִהְיוּ כְּשׁוֹטִים הַמְּצִיקִים
לְגוּפִים עֵירֻמִּים, אֲשֶׁר נִתְלִים עַל מַיִם לְבַדָּם
כְּמוֹ זֶה הַדָּג הַקַּל,
אָז מָה אֶפְשָׁר בִּכְלָל לוֹמַר לַיָּם?
אָז מָה אֶפְשָׁר בִּכְלָל לוֹמַר לַיָּם,
כַּאֲשֶׁר הוּא זוֹעֵף לְלֹא הֶרֶף וּפוֹרֵץ בִּסְעָרוֹת
עַד שֶׁרֹאשׁוֹ עָמוּס לַעֲיֵפָה כְּדַיָּגִים בַּחֲצוֹת
הוּא פּוֹרֵעַ וּמְפַזֵּר אֶת הַגַּלִּים, כְּמוֹ שְׂעָרוֹת,
אָז מָה אֶפְשָׁר בִּכְלָל לוֹמַר לַיָּם?
אָז מָה אֶפְשָׁר בִּכְלָל לוֹמַר לַיָּם,
כַּאֲשֶׁר מַפְלִיג לוֹ מִפְרָשׂ לָבָן כְּמוֹ יוֹנָה
כַּאֲשֶׁר לֹא נוֹתַר עוֹד כּוֹחַ לְשׁוֹרֵר תְּהִלָּה
לְאוֹתוֹ אֲשֶׁר גִּלָּה אֶת זֶה הַיֹּפִי,
אָז מָה אֶפְשָׁר בִּכְלָל לוֹמַר לַיָּם?
אָז מָה אֶפְשָׁר בִּכְלָל לוֹמַר לַיָּם,
עֵת עַל יַרְחוֹ הַשָּׁפָל מֻנַּחַת רֶשֶׁת דַּיָּגִים
וְהוּא כּוֹסֵף וְשׁוֹתֵק, תָּמִים הוּא בְּלִבּוֹ – – –
הַאִם יָכוֹל אָדָם לְפַלֵּל אֶת הַמִּלָּה הַבּוֹדְדה:
נַשֵּׁק לוֹ אֱלֹהִים,
אָז מָה אֶפְשָׁר בִּכְלָל לוֹמַר לַיָּם?
שירי־ים
ברכת שלום לאחי נרקיס בפלשתינה.
1.
צדפות־ים
צִדְפוֹת־יָם מַגִּיעוֹת לְכָאן בַּחוֹל לִגְוֹעַ
כְּמוֹ הַקֶּשֶׁת זָהֳרָם צָבוּעַ
עַל זֶה הַחוֹף הַבָּטוּחַ
הַיָּם אֶת רֹאשׁוֹ הִשְׁכִּיב לָנוּחַ.
צֵל וְעוֹד צֵל עַל הַחוֹל
גַּם אֲנִי שָׁם בֵּינוֹתַיִם.
עָנָן לָבָן שָׁעַט בַּשָּׁמַיִם
וְצִלּוֹ כְּבָר נָח עַל הַחוֹל.
כֵּיצַד אַנִּיחַ אֶת סוֹדִי וְאֶת סִבְלִי?
הַאִם אַנִּיחֵם בְּמַלְבּוּשׁ הַחֹלִי
אֲשֶׁר נִתְפַּר מִן הַיָּם עַצְמוֹ מַמָּשׁ
עִם רִשּׁוּמֵי גַּלִּים, עִם קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ?
בְּוַדַּאי אַנִּיחַ אֶת רֹאשִׁי הַסּוֹבֵל
עַל הַמַּלְבּוּשׁ הַחֹלִי כִּפְנֵי נוֹפֵל
צִדְפוֹת־יָם מַגִּיעוֹת לְכָאן לִגְוֹעַ
בְּקִמּוּרָן אֲשֶׁר כְּקֶשֶׁת צָבוּעַ.
צֵל וְעוֹד צֵל עַל הַיָּם
גַּם אֲנִי שָׁם בֵּינוֹתַיִם
לוֹקְחִים יְלָדִים אִתִּים
לְפַזְּרֵנוּ לְרוּחוֹת הַשָּׁמַיִם.
2.
אז מה אפשר בכלל לומר לים?
אָז מָה אֶפְשָׁר בִּכְלָל לוֹמַר לַיָּם,
כַּאֲשֶׁר נָח הָאָדָם בִּסְלָעָיו הָעֲמֻקִּים
אֲשֶׁר יִהְיוּ כְּשׁוֹטִים הַמְּצִיקִים
לְגוּפִים עֵירֻמִּים, אֲשֶׁר נִתְלִים עַל מַיִם לְבַדָּם
כְּמוֹ זֶה הַדָּג הַקַּל,
אָז מָה אֶפְשָׁר בִּכְלָל לוֹמַר לַיָּם?
אָז מָה אֶפְשָׁר בִּכְלָל לוֹמַר לַיָּם,
כַּאֲשֶׁר הוּא זוֹעֵף לְלֹא הֶרֶף וּפוֹרֵץ בִּסְעָרוֹת
עַד שֶׁרֹאשׁוֹ עָמוּס לַעֲיֵפָה כְּדַיָּגִים בַּחֲצוֹת
הוּא פּוֹרֵעַ וּמְפַזֵּר אֶת הַגַּלִּים, כְּמוֹ שְׂעָרוֹת,
אָז מָה אֶפְשָׁר בִּכְלָל לוֹמַר לַיָּם?
אָז מָה אֶפְשָׁר בִּכְלָל לוֹמַר לַיָּם,
כַּאֲשֶׁר מַפְלִיג לוֹ מִפְרָשׂ לָבָן כְּמוֹ יוֹנָה
כַּאֲשֶׁר לֹא נוֹתַר עוֹד כּוֹחַ לְשׁוֹרֵר תְּהִלָּה
לְאוֹתוֹ אֲשֶׁר גִּלָּה אֶת זֶה הַיֹּפִי,
אָז מָה אֶפְשָׁר בִּכְלָל לוֹמַר לַיָּם?
אָז מָה אֶפְשָׁר בִּכְלָל לוֹמַר לַיָּם,
עֵת עַל יַרְחוֹ הַשָּׁפָל מֻנַּחַת רֶשֶׁת דַּיָּגִים
וְהוּא כּוֹסֵף וְשׁוֹתֵק, תָּמִים הוּא בְּלִבּוֹ – – –
הַאִם יָכוֹל אָדָם לְפַלֵּל אֶת הַמִּלָּה הַבּוֹדְדה:
נַשֵּׁק לוֹ אֱלֹהִים,
אָז מָה אֶפְשָׁר בִּכְלָל לוֹמַר לַיָּם?
3
שיפֿן אױף זאַמדן
װי די שמאָלע לאַנגע אױגן מײַנע,
שיפֿן טרױעריקע אין מײַן פּנים
שיפֿן זיך דאָ אין די זאַמדן לײדיקע די שיפֿן
מיט די מאַסטן־דרענגער, װי גזלנים.
אין די לײדיקע דאָ שיפֿן
ליגט די שרעק אין זעק געבונדן
האָט װער אין מײַנע אױגן,
דעם פּחד װ'אַ לאַמטערן אָנגעצונדן.
אױף װעמען װאַרטן דאָ די שיפֿן
מיט די ברױנע װײַסע זעגל?
אפֿשר װאַרטן זײ אױף מיר
אײַנצוגראָבן זײערע נעגל?
װעל איך אױפֿשטײן מאָרגן פֿרי
און װעל פֿאַלן אױף די קני
און װעל װײַזן אַלע לײַט
כ'האָב די שיפֿן שױן באַגלײט
ס'איז די שרעק פֿון אײַך אַװעק
צו אַן אומבאַקאַנטן ברעג.
4
אָװנט אױפֿן ים
ס'האָט דער ים דעם אָװנט פֿאַרשריגן
מיט שױמיקע כװאַליעס, מיט שיפֿן־געברױז
אױף ברעגן, אױף זאַמדן האָט אַלעס געשװיגן
און איך האָב געגאַפֿט בײַם פֿענצטער פֿון הױז.
איך האָב געהערט, װי פֿײגל פֿאַרפֿליִען
אַװעק אַהין איבערן ים,
די אומענד פֿון שװאַרצן ימישן שפּיגל
האָבן די װאָלקנס גענומען [אין] שפּאַן.
די לבֿנה איז בלײך אױפֿן ים דאָ געשװוּמען,
װי ס'שװימט אַ קאָפּ װען בענקשאַפֿט אים טראָגט
פֿישער זענען מיט נעצן געקומען
דעם אָװנט פֿון ים מיט נעצן געפּלאָגט.
אַ שיפֿל מיט װײַסע זילבערנע פֿליגל
אײַנגעשניטן זיך האָט אין ימס סאַמע מיט
מײַן האַרץ איז געהאָנגען אין עמעצנס נעגל
און דער אָװנט געזען האָט דאָס װאַרעמע בלוט.
3
שיפֿן אױף זאַמדן
װי די שמאָלע לאַנגע אױגן מײַנע,
שיפֿן טרױעריקע אין מײַן פּנים
שיפֿן זיך דאָ אין די זאַמדן לײדיקע די שיפֿן
מיט די מאַסטן־דרענגער, װי גזלנים.
אין די לײדיקע דאָ שיפֿן
ליגט די שרעק אין זעק געבונדן
האָט װער אין מײַנע אױגן,
דעם פּחד װ'אַ לאַמטערן אָנגעצונדן.
אױף װעמען װאַרטן דאָ די שיפֿן
מיט די ברױנע װײַסע זעגל?
אפֿשר װאַרטן זײ אױף מיר
אײַנצוגראָבן זײערע נעגל?
װעל איך אױפֿשטײן מאָרגן פֿרי
און װעל פֿאַלן אױף די קני
און װעל װײַזן אַלע לײַט
כ'האָב די שיפֿן שױן באַגלײט
ס'איז די שרעק פֿון אײַך אַװעק
צו אַן אומבאַקאַנטן ברעג.
4
אָװנט אױפֿן ים
ס'האָט דער ים דעם אָװנט פֿאַרשריגן
מיט שױמיקע כװאַליעס, מיט שיפֿן־געברױז
אױף ברעגן, אױף זאַמדן האָט אַלעס געשװיגן
און איך האָב געגאַפֿט בײַם פֿענצטער פֿון הױז.
איך האָב געהערט, װי פֿײגל פֿאַרפֿליִען
אַװעק אַהין איבערן ים,
די אומענד פֿון שװאַרצן ימישן שפּיגל
האָבן די װאָלקנס גענומען [אין] שפּאַן.
די לבֿנה איז בלײך אױפֿן ים דאָ געשװוּמען,
װי ס'שװימט אַ קאָפּ װען בענקשאַפֿט אים טראָגט
פֿישער זענען מיט נעצן געקומען
דעם אָװנט פֿון ים מיט נעצן געפּלאָגט.
אַ שיפֿל מיט װײַסע זילבערנע פֿליגל
אײַנגעשניטן זיך האָט אין ימס סאַמע מיט
מײַן האַרץ איז געהאָנגען אין עמעצנס נעגל
און דער אָװנט געזען האָט דאָס װאַרעמע בלוט.
3.
ספינות על חול
כְּעֵינַי הַצָּרוֹת וְהָאֲרֻכּוֹת,
סְפִינוֹת עֲצוּבוֹת בְּתוֹךְ פָּנַי
מַפְלִיגוֹת כָּאן בַּחוֹל הַסְּפִינוֹת הָרֵיקוֹת
עִם תָּרְנָן הַזָּקוּף, כְּשׁוֹדֵד וְקַנַּאי.
כָּאן בַּסְּפִינוֹת הַפְּרוּקוֹת
מֻנָּח הַפַּחַד קָשׁוּר בְּשַׂקִּית
מִישֶׁהוּ בְּתוֹךְ בָּבַת עֵינִי
אֶת הַמּוֹרָא כְּמוֹ גַּחְלִילִית הִצִּית.
לְמִי כָּאן מְחַכּוֹת הַסְּפִינוֹת
בְּמִפְרָשׂ חוּם וְלָבָן?
מְחַכּוֹת הֵן לִי אוּלַי
בְּצִפָּרְנֵיהֶן לַחֲרֹט עָלַי?
אַשְׁכִּים לִפְנוֹת בֹּקֶר
וְאֶפֹּל עַל בִּרְכַּיִם
וּלְכָל עוֹבֵר וָשָׁב אֶחְשֹׂף
אֶת הַסְּפִינוֹת כְּבָר לִוִּיתִי בַּחֲלוֹף
זֶה הַפַּחַד מִמְּךָ הַמִּתְפּוֹגֵג
אֶל חוֹף מְנֻכָּר הַרְחֵק.
4.
ערב על הים
הַיָּם אֶת הָעֶרֶב הֵצִיף בִּבְכִיָּה
עַל גַּלָּיו הַקּוֹצְפִים וּסְפִינוֹת הַכַּעַס
עַל הַחוֹף, עַל הַחוֹל, הַכֹּל עָמְדוּ בְּדוּמִיָּה
וַאֲנִי מֵחַלּוֹן הַבַּיִת מַבִּיטָה וּמִשְׁתָּאָה.
שָׁמַעְתִּי צִפֳּרִים פּוֹרְשׂוֹת כְּנָפַיִם
אֶל מֵעֵבֶר לַיָּם, אֵי שָׁם לַמֶּרְחַקִּים
עַל פְּנֵי הַיָּם הַשְּׁחֹרִים אֵינְסוֹפִיִּים
הָעֲנָנִים אָז הֵחֵלּוּ מִתְהַלְּכִים.
שָׁט הַיָּרֵחַ חִוֵּר עַל הַמַּיִם,
כְּשׁוּט רֹאשׁ עֵת גַּעֲגוּעַ נוֹשְׂאוֹ
בָּאוּ דָּגִים בְּרִשְׁתוֹת הַדַּיָּג
לָכְדוּ רְשָׁתוֹת אֶת הַיָּם וְעַרְבּוֹ.
סְפִינָה עִם כְּנָפַיִם בְּכֶסֶף וְלָבָן
חוֹתֶכֶת אֶת אוֹתוֹ הַיָּם עִם
לִבִּי שֶׁנִּתְלָה עַל צִפָּרְנֵי אֵיזֶה אָדָם
וְהָעֶרֶב רָאָה אָז אֶת הַדָּם הֶחָמִים.
3.
ספינות על חול
כְּעֵינַי הַצָּרוֹת וְהָאֲרֻכּוֹת,
סְפִינוֹת עֲצוּבוֹת בְּתוֹךְ פָּנַי
מַפְלִיגוֹת כָּאן בַּחוֹל הַסְּפִינוֹת הָרֵיקוֹת
עִם תָּרְנָן הַזָּקוּף, כְּשׁוֹדֵד וְקַנַּאי.
כָּאן בַּסְּפִינוֹת הַפְּרוּקוֹת
מֻנָּח הַפַּחַד קָשׁוּר בְּשַׂקִּית
מִישֶׁהוּ בְּתוֹךְ בָּבַת עֵינִי
אֶת הַמּוֹרָא כְּמוֹ גַּחְלִילִית הִצִּית.
לְמִי כָּאן מְחַכּוֹת הַסְּפִינוֹת
בְּמִפְרָשׂ חוּם וְלָבָן?
מְחַכּוֹת הֵן לִי אוּלַי
בְּצִפָּרְנֵיהֶן לַחֲרֹט עָלַי?
אַשְׁכִּים לִפְנוֹת בֹּקֶר
וְאֶפֹּל עַל בִּרְכַּיִם
וּלְכָל עוֹבֵר וָשָׁב אֶחְשֹׂף
אֶת הַסְּפִינוֹת כְּבָר לִוִּיתִי בַּחֲלוֹף
זֶה הַפַּחַד מִמְּךָ הַמִּתְפּוֹגֵג
אֶל חוֹף מְנֻכָּר הַרְחֵק.
4.
ערב על הים
הַיָּם אֶת הָעֶרֶב הֵצִיף בִּבְכִיָּה
עַל גַּלָּיו הַקּוֹצְפִים וּסְפִינוֹת הַכַּעַס
עַל הַחוֹף, עַל הַחוֹל, הַכֹּל עָמְדוּ בְּדוּמִיָּה
וַאֲנִי מֵחַלּוֹן הַבַּיִת מַבִּיטָה וּמִשְׁתָּאָה.
שָׁמַעְתִּי צִפֳּרִים פּוֹרְשׂוֹת כְּנָפַיִם
אֶל מֵעֵבֶר לַיָּם, אֵי שָׁם לַמֶּרְחַקִּים
עַל פְּנֵי הַיָּם הַשְּׁחֹרִים אֵינְסוֹפִיִּים
הָעֲנָנִים אָז הֵחֵלּוּ מִתְהַלְּכִים.
שָׁט הַיָּרֵחַ חִוֵּר עַל הַמַּיִם,
כְּשׁוּט רֹאשׁ עֵת גַּעֲגוּעַ נוֹשְׂאוֹ
בָּאוּ דָּגִים בְּרִשְׁתוֹת הַדַּיָּג
לָכְדוּ רְשָׁתוֹת אֶת הַיָּם וְעַרְבּוֹ.
סְפִינָה עִם כְּנָפַיִם בְּכֶסֶף וְלָבָן
חוֹתֶכֶת אֶת אוֹתוֹ הַיָּם עִם
לִבִּי שֶׁנִּתְלָה עַל צִפָּרְנֵי אֵיזֶה אָדָם
וְהָעֶרֶב רָאָה אָז אֶת הַדָּם הֶחָמִים.