אַן אַלטער ניגון

ניגון עתיק
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
הקדמה
את נחמניו חובב הניגונים, היהודי הממולח שעושה את עסקת חייו, ובדמים שקיבל מן הפריץ לקניית בהמות קונה שני ניגונים שהם כל מה שהיה חסר לו בחייו – את היהודי הערמומי והנאיבי שבז לחיי שעה וקונה חיי עולם – מכירים רוב דוברי העברית. הלא זהו מוֹשקה הסייס מן הבלדה על הסוס עם הכתם על המצח והכתם על הגב. ובאמת, שירו של לייב קוויטקו הוא גלגולו הקדום יותר של אותו מוטיב, מוטיב קניית הניגון בדמי הבהמות – ולא מבחינת הזמן בלבד. אם נעיין בשיר, נראה שהוא הרמוני, מיושר, מיופה ומעובד הרבה פחות מן "הבלדה על הסוס", כלומר לפנינו גלגול פרימיטיבי יותר וראשוני יותר של המוטיב הזה. ראשית כול, ניכר העדר הייפוי: אין מדובר כאן באיזו בהמה מיוחדת, אלא בבהמות סתם, הסכום אינו טיפולוגי – לא מאה אלא עשרים (ובמקור גם זה אינו מפורש), וגם הסוף אינו בבחינת "ובא לציון גואל": הוא רע ומר, ורק הניגון יכול להמתיקו. גם הסימטריה כאן פחותה בהרבה: אין מדובר בשני גויים כאילו־תאומים, אלא ברועים מזה ובכליזמרים מזה, הסכום אינו מתחלק ביניהם שווה בשווה, והניגונים הנקנים מהם אינם שני חלקים של ניגון אחד (אף שבהלחנתו ובביצועו של אמיל גורביץ אלו אכן שתי בבות של ניגון אחד – בבות א' וג' של ניגון שמחה לר' אהרן חריטונוב)1 ולא ברור איזה משניהם שר נחמניו באוזני הסוחרים, באוזני משפחתו ובאוזני הפריץ. ועם כל זה, היות השיר "פראי" יחסית מבחינת מבני הרקע והעומק שבו, אינהּ סותרת – ואולי אף מבליטה – את מלאכת המחשבת המשוקעת בו מבחינת הטכניקה השירית. בינתיים לא עלה בידי לגלות לא את מקורם המשותף של הבלדה ושל שירֵנו זה, וגם לא איזה גילגול אחר של אותו מוטיב. על כל פנים, הועלתה באוזניי השערה זהירה כי הפרוטוטיפ למוטיב המרת בהמה בדברים שברוח נעוץ בפסוק וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ (הושע י"ד ג') ומושרש בפירושם של חכמים לפסוק זה.
The Slaughterer Came and Slaughtered the Ox. El Lisstzky, 1919, Photographer: John Parnell. Images courtesy of the Jewish Museum (New York, NY)
יידיש

—אײַ, נחמניו! — שרײַט אויס דער פּאַן צום משרת —
נאַ יאַרמאַרקו מאַרש און קויף אָקסן דעם פּריץ!
האָט נחמן גענומען דעם בײַטל מיט געלט,
דעם שטאָק אין דער האַנט און געגאַן אין דער וועלט.


גייט ער און גייט
און אַ סטאַדע דערזעט
און פּאַסטעכער ליגן
און זינגען אַ ניגון


………………………………….


האָט נחמן פֿאַרגעסן אין פּריצלס רינדער,
אין פּריצלס רינדער און אין ווײַב און קינדער,
און סוחריש ער טוט זיי אַ פֿרעג:
— אײַ, פֿעטערלעך, חשובֿע לײַט,
וואָס קאָסט אַזאַ ניגון בײַ הײַנטיקער צײַט?

 

זאָגן די פּאַסטעכער: זיבן פּריאָלן,
זיבן פּריאָלן טוט נחמן באַצאָלן
און גייט מיטן ניגון זײַן וועג.

גייט ער און גייט
און אַ בויד ער דערזעט,
און כּלי־זמר דאָרט ליגן
און זינגען אַ ניגון:

………………………………….

האָט נחמן פֿאַרגעסן אין פּריצלס רינדער,
אין פּריצלס רינדער און אין ווײַב און קינדער
און סוחריש ער טוט זיי אַ פֿרעג:
—אײַ, קלעזמערלעך, פֿריילעכע לײַט,
וואָס קאָסט אַזאַ ניגון בײַ הײַנטיקער צײַט?

זאָגן די קלעזמערלעך: דרײַצן פּריאָלן .
דרײַצן פּריאָלן טוט נחמן באַצאָלן
און גייט מיטן ניגון זײַן וועג.

איז ער אַזוי אין מאַרק געקומען,
הערט ער די שיינע אָקסן ברומען,
נעמט ער זיך דינגען,
און ווידער זיך דינגען,
און פּאַטשן מיט הענט,
און אונטערצושפּרינגען,
און אָפּגעמאַכט. שלעפּט ער דעם בײַטל אַרויס
און טרייסלט פֿון דאָרטן — אַ גאָרנישט ניט אַרויס…
— צאָל! — שרײַט דער סוחר, — צאָל אָפּ דאָס געלט!
— צאָל! — שרײַען סוחרים, — קלעפּ וועסטו קריגן!

צענעמט אונזער נחמן די לײדיקע הענט
עפנט דאָס מױל און זינגט זײ דעם ניגון:

………………………………….

גייט ער פֿון מאַרק צוריק אָן די רינדער,
קומט אים אַנטקעגן ס׳ווײַב און די קינדער:
—וואָס האָסטו, נחמן, געבראַכט אונדז פֿון וועג,
וווּ זײַנען, מאַן, די מתּנות, איך פֿרעג?

בייגט ער אײַן פֿאַרן ווײַבל דעם קאָפּ,
עפֿנט דאָס מויל און ער זינגט איר אָפּ:

………………………………….

נעמט דאָס ווײַב די האָר אויף זיך רײַסן,
מיט דער פֿאַטשיילע דעם מאַן נעמט זי שמײַסן.
דאָ קומט דער פּריץ און שטעלט זיך אַוועק,
און אויף די אָקסן ער טוט אים אַ פֿרעג.
הייבט ער אויף צום פּריץ דעם קאָפּ,
עפֿנט דאָס מויל און ער זינגט אים אָפּ:

………………………………….

דאָ האָט דער פּריץ באַפֿוילן אים בינדן,
בינדן צום סלופּ, מיט ריטער אים שינדן.
שטייט ער געבונדן, די רוט אויף אים שפּרינגט,
אָבער געהויבן זײַן ניגון ער זינגט:

………………………………….

יידיש עברית

—אײַ, נחמניו! — שרײַט אויס דער פּאַן צום משרת —
נאַ יאַרמאַרקו מאַרש און קויף אָקסן דעם פּריץ!
האָט נחמן גענומען דעם בײַטל מיט געלט,
דעם שטאָק אין דער האַנט און געגאַן אין דער וועלט.


גייט ער און גייט
און אַ סטאַדע דערזעט
און פּאַסטעכער ליגן
און זינגען אַ ניגון


………………………………….


האָט נחמן פֿאַרגעסן אין פּריצלס רינדער,
אין פּריצלס רינדער און אין ווײַב און קינדער,
און סוחריש ער טוט זיי אַ פֿרעג:
— אײַ, פֿעטערלעך, חשובֿע לײַט,
וואָס קאָסט אַזאַ ניגון בײַ הײַנטיקער צײַט?

 

זאָגן די פּאַסטעכער: זיבן פּריאָלן,
זיבן פּריאָלן טוט נחמן באַצאָלן
און גייט מיטן ניגון זײַן וועג.

גייט ער און גייט
און אַ בויד ער דערזעט,
און כּלי־זמר דאָרט ליגן
און זינגען אַ ניגון:

………………………………….

האָט נחמן פֿאַרגעסן אין פּריצלס רינדער,
אין פּריצלס רינדער און אין ווײַב און קינדער
און סוחריש ער טוט זיי אַ פֿרעג:
—אײַ, קלעזמערלעך, פֿריילעכע לײַט,
וואָס קאָסט אַזאַ ניגון בײַ הײַנטיקער צײַט?

זאָגן די קלעזמערלעך: דרײַצן פּריאָלן .
דרײַצן פּריאָלן טוט נחמן באַצאָלן
און גייט מיטן ניגון זײַן וועג.

איז ער אַזוי אין מאַרק געקומען,
הערט ער די שיינע אָקסן ברומען,
נעמט ער זיך דינגען,
און ווידער זיך דינגען,
און פּאַטשן מיט הענט,
און אונטערצושפּרינגען,
און אָפּגעמאַכט. שלעפּט ער דעם בײַטל אַרויס
און טרייסלט פֿון דאָרטן — אַ גאָרנישט ניט אַרויס…
— צאָל! — שרײַט דער סוחר, — צאָל אָפּ דאָס געלט!
— צאָל! — שרײַען סוחרים, — קלעפּ וועסטו קריגן!

צענעמט אונזער נחמן די לײדיקע הענט
עפנט דאָס מױל און זינגט זײ דעם ניגון:

………………………………….

גייט ער פֿון מאַרק צוריק אָן די רינדער,
קומט אים אַנטקעגן ס׳ווײַב און די קינדער:
—וואָס האָסטו, נחמן, געבראַכט אונדז פֿון וועג,
וווּ זײַנען, מאַן, די מתּנות, איך פֿרעג?

בייגט ער אײַן פֿאַרן ווײַבל דעם קאָפּ,
עפֿנט דאָס מויל און ער זינגט איר אָפּ:

………………………………….

נעמט דאָס ווײַב די האָר אויף זיך רײַסן,
מיט דער פֿאַטשיילע דעם מאַן נעמט זי שמײַסן.
דאָ קומט דער פּריץ און שטעלט זיך אַוועק,
און אויף די אָקסן ער טוט אים אַ פֿרעג.
הייבט ער אויף צום פּריץ דעם קאָפּ,
עפֿנט דאָס מויל און ער זינגט אים אָפּ:

………………………………….

דאָ האָט דער פּריץ באַפֿוילן אים בינדן,
בינדן צום סלופּ, מיט ריטער אים שינדן.
שטייט ער געבונדן, די רוט אויף אים שפּרינגט,
אָבער געהויבן זײַן ניגון ער זינגט:

………………………………….

 

 

"הַיְדָּה, סַע לַיָּרִיד וְתִקְנֶה לִי שְׁוָרִים!" –
בְּקוֹלוֹ בַּעַל־הַבַּיִת עַל נַחְמָן הִרְעִים.
שָׂם נַחְמָן בַּצְּרוֹר כ' פְּרִיאַלִים2  לְעֵרֶךְ,
מַקֵּל בְּיָדוֹ – וְיָצָא אֶל הַדֶּרֶךְ.

הוּא צוֹעֵד מְלוֹא מִרְצוֹ –
וְהִנֵּה עֵדֶר צֹאן,
וְרוֹעִים לִפְנֵיהֶם,
וְנִגּוּן בְּפִיהֶם:

………………………………….


אָז פָּרְחוּ מֵרֹאשׁ נַחְמָן שׁוֹרֵי בַּעַל־הַבַּיִת,
שׁוֹרֵי בַּעַל־הַבַּיִת וְגַם בְּנֵי־הַבַּיִת.
הוּא מַקְשֶׁה כְּסוֹחֵר מְמֻלָּח:
הֵי, אַבּוּיָה! דַּקָּה מִזְּמַנְּךָ –
מַה מְּחִיר הַנִּגּוּן בִּמְחִילָה מִכְּבוֹדְךָ?


הֵשִׁיב הָרוֹעֶה: רַק ז' פְּרִיאָלִים –
וְנַחְמָן פָּרַע לוֹ מִמַּה שֶּׁהָיָה לוֹ,
לָקַח אֶת הַשִּׁיר וְהָלַךְ.


הוּא צוֹעֵד לוֹ בְּרֹן,
וּבַדֶּרֶךְ – קָרוֹן,
נַגָּנִים שָׂם רוֹבְצִים,
נִגּוּנָם מְצַיְּצִים:


………………………………….


אָז פָּרְחוּ מֵרֹאשׁ נַחְמָן שׁוֹרֵי בַּעַל־הַבַּיִת,
שׁוֹרֵי בַּעַל־הַבַּיִת וְגַם בְּנֵי־הַבַּיִת.
הוּא מַקְשֶׁה כְּסוֹחֵר מְמֻלָּח:
מָה, אַבּוּיָה? … אָמֵן! רַק שִׂמְחָה!
מַה מְּחִיר הַנִּגּוּן בִּמְחִילָה מִכְּבוֹדְךָ?


הֵשִׁיב הַכַּנָּר: י"ג פְּרִיאָלִים –
וְנַחְמָן פָּרַע לוֹ מִמַּה שֶּׁהָיָה לוֹ,
לָקַח אֶת הַשִּׁיר וְהָלַךְ.


וְהִנֵּה הוּא הִגִּיעַ וּבָא הַיְּרִידָה,
אֶת אָזְנוֹ גְּעִיַּת שׁוֹרֵי־חֶמֶד הִרְעִידָה.
הוּא הֵחֵל מִתְמַקֵּחַ,
וְשׁוּב מִתְמַקֵּחַ,
וְסוֹפֵק אֶת כַּפָּיו,
מְקַפֵּץ וְצוֹוֵחַ…
וְעַל הַמֻּגְמָר כְּבָר אֶפְשָׁר לְבָרֵךְ.
הוּא שׁוֹלֵף אֶת צְרוֹרוֹ – אַךְ אֲבוֹי, צְרוֹרוֹ רֵיק!
סוֹחֲרִים צוֹעֲקִים: עוֹד תַּחְטֹף פֹּה מַכּוֹת!
אֵיפֹה הַכֶּסֶף?! – צוֹעֵק הַסּוֹחֵר לוֹ.

וְנַחְמָן פּוֹכֵר אֶת יָדָיו הָרֵיקוֹת,
פּוֹתֵחַ אֶת פִּיו וּמַתְחִיל לְזַמֵּר לוֹ:

………………………………….

כָּךְ, בְּלִי הַשְּׁוָרִים בָּא נַחְמָן הַבַּיְתָה,
וְאִשְׁתּוֹ וּבָנָיו יוֹצְאִים לִרְאוֹת מָה אִתּוֹ –
"חָזַרְתָּ בְּלִי כְּלוּם? אָז לָמָּה הָלַכְתָּ?"
"וְאֵיפֹה כָּל הַמַּתָּנוֹת שֶׁהִבְטַחְתָּ?"

נַחְמָן שֶׁלָּנוּ מַשְׁפִּיל מַבָּטוֹ,
פּוֹתֵחַ אֶת פִּיו וְשָׁר לְאִשְׁתּוֹ:

………………………………….

הִיא הֵחֵלָּה אֶת שַׂעֲרוֹתֶיהָ מוֹרֶטֶת,
וּבְנַחְמָן אִישָׁהּ בַּמִּטְפַּחַת חוֹבֶטֶת.
אָז בָּא בַּעַל־הַבַּיִת, וּבְמֵישָׁרִין
שׁוֹאֵל בְּעִנְיַן רְכִישַׁת הַשְּׁוָרִים.
נַחְמָן שֶׁלָּנוּ מֵישִׁיר מַבָּטוֹ
וּמְזַמֵּר לוֹ לְבַעַל־בֵּיתוֹ:


………………………………….


אָז צִוָּה בַּעַל־הַבַּיִת לְקָשְׁרוֹ אֶל הַגֶּזַע,
לְיַסְּרוֹ בְּשׁוֹטִים עַד חֶתֶךְ וָבֶזַע.
הַשּׁוֹט מְקַפֵּץ, אֶת עוֹרוֹ כְּבַר קָרַע,
אַךְ נַחְמָן עוֹמֵד לוֹ וְשָׁר בְּקוֹל רָם:


………………………………….

 

עברית

"הַיְדָּה, סַע לַיָּרִיד וְתִקְנֶה לִי שְׁוָרִים!" –
בְּקוֹלוֹ בַּעַל־הַבַּיִת עַל נַחְמָן הִרְעִים.
שָׂם נַחְמָן בַּצְּרוֹר כ' פְּרִיאָלִים לְעֵרֶךְ,
מַקֵּל בְּיָדוֹ – וְיָצָא אֶל הַדֶּרֶךְ.


הוּא צוֹעֵד מְלוֹא מִרְצוֹ –
וְהִנֵּה עֵדֶר צֹאן,
וְרוֹעִים לִפְנֵיהֶם,
וְנִגּוּן בְּפִיהֶם:


………………………………….


אָז פָּרְחוּ מֵרֹאשׁ נַחְמָן שׁוֹרֵי בַּעַל־הַבַּיִת,
שׁוֹרֵי בַּעַל־הַבַּיִת וְגַם בְּנֵי־הַבַּיִת.
הוּא מַקְשֶׁה כְּסוֹחֵר מְמֻלָּח:
הֵי, אַבּוּיָה! דַּקָּה מִזְּמַנְּךָ –
מַה מְּחִיר הַנִּגּוּן בִּמְחִילָה מִכְּבוֹדְךָ?


הֵשִׁיב הָרוֹעֶה: רַק ז' פְּרִיאָלִים –
וְנַחְמָן פָּרַע לוֹ מִמַּה שֶּׁהָיָה לוֹ,
לָקַח אֶת הַשִּׁיר וְהָלַךְ.


הוּא צוֹעֵד לוֹ בְּרֹן,
וּבַדֶּרֶךְ – קָרוֹן,
נַגָּנִים שָׂם רוֹבְצִים,
נִגּוּנָם מְצַיְּצִים:


………………………………….


אָז פָּרְחוּ מֵרֹאשׁ נַחְמָן שׁוֹרֵי בַּעַל־הַבַּיִת,
שׁוֹרֵי בַּעַל־הַבַּיִת וְגַם בְּנֵי־הַבַּיִת.
הוּא מַקְשֶׁה כְּסוֹחֵר מְמֻלָּח:
מָה, אַבּוּיָה? … אָמֵן! רַק שִׂמְחָה!
מַה מְּחִיר הַנִּגּוּן בִּמְחִילָה מִכְּבוֹדְךָ?


הֵשִׁיב הַכַּנָּר: י"ג פְּרִיאָלִים –
וְנַחְמָן פָּרַע לוֹ מִמַּה שֶּׁהָיָה לוֹ,
לָקַח אֶת הַשִּׁיר וְהָלַךְ.


וְהִנֵּה הוּא הִגִּיעַ וּבָא הַיְּרִידָה,
אֶת אָזְנוֹ גְּעִיַּת שׁוֹרֵי־חֶמֶד הִרְעִידָה.
הוּא הֵחֵל מִתְמַקֵּחַ,
וְשׁוּב מִתְמַקֵּחַ,
וְסוֹפֵק אֶת כַּפָּיו,
מְקַפֵּץ וְצוֹוֵחַ…
וְעַל הַמֻּגְמָר כְּבָר אֶפְשָׁר לְבָרֵךְ.
הוּא שׁוֹלֵף אֶת צְרוֹרוֹ – אַךְ אֲבוֹי, צְרוֹרוֹ רֵיק!
סוֹחֲרִים צוֹעֲקִים: עוֹד תַּחְטֹף פֹּה מַכּוֹת!
אֵיפֹה הַכֶּסֶף?! – צוֹעֵק הַסּוֹחֵר לוֹ.


וְנַחְמָן פּוֹכֵר אֶת יָדָיו הָרֵיקוֹת,
פּוֹתֵחַ אֶת פִּיו וּמַתְחִיל לְזַמֵּר לוֹ:


………………………………….


כָּךְ, בְּלִי הַשְּׁוָרִים בָּא נַחְמָן הַבַּיְתָה,
וְאִשְׁתּוֹ וּבָנָיו יוֹצְאִים לִרְאוֹת מָה אִתּוֹ –
"חָזַרְתָּ בְּלִי כְּלוּם? אָז לָמָּה הָלַכְתָּ?"
"וְאֵיפֹה כָּל הַמַּתָּנוֹת שֶׁהִבְטַחְתָּ?"


נַחְמָן שֶׁלָּנוּ מַשְׁפִּיל מַבָּטוֹ,
פּוֹתֵחַ אֶת פִּיו וְשָׁר לְאִשְׁתּוֹ:


………………………………….


הִיא הֵחֵלָּה אֶת שַׂעֲרוֹתֶיהָ מוֹרֶטֶת,
וּבְנַחְמָן אִישָׁהּ בַּמִּטְפַּחַת חוֹבֶטֶת.
אָז בָּא בַּעַל־הַבַּיִת, וּבְמֵישָׁרִין
שׁוֹאֵל בְּעִנְיַן רְכִישַׁת הַשְּׁוָרִים.
נַחְמָן שֶׁלָּנוּ מֵישִׁיר מַבָּטוֹ
וּמְזַמֵּר לוֹ לְבַעַל־בֵּיתוֹ:


………………………………….


אָז צִוָּה בַּעַל־הַבַּיִת לְקָשְׁרוֹ אֶל הַגֶּזַע,
לְיַסְּרוֹ בְּשׁוֹטִים עַד חֶתֶךְ וָבֶזַע.
הַשּׁוֹט מְקַפֵּץ, אֶת עוֹרוֹ כְּבַר קָרַע,
אַךְ נַחְמָן עוֹמֵד לוֹ וְשָׁר בְּקוֹל רָם:


………………………………….

 

  1. ניגון ר"ה בספר הניגונים.
  2. פריאַל – אדפטציה של הצורה "אימפריאל", שמו של מטבע זהב ששוויו עשרה רובלים.

יונה ל"י גונופולסקי, מתרגם, טבח, דוקטורנט ללימודים קלאסיים. נולד בברה"מ (1982), חי במודיעין, מתגעגע לירושלים. נשוי לאיה, אב לשניים. מלמד שפות קלאסיות לפרנסתו, מתרגם מרוסית ומיידיש להנאתו ולפרנסתו. תרגומו ליומן המסע "בתחום מושבם של היהודים" מאת א"פ סובוטין יצא בהוצאת קדימה (2020, 2021).

לתרגומים נוספים

אנה מרגוליןזהר ברנדס

ליבע מאָנסטרען

מִפְלָצוֹת יְקָרוֹת

אסיאולרי מיכאילובסקי

די נאַכט איז אין גאַנצן מײַנע

הלילה כולו שלי

דוד ברגלסוןבלהה רובנשטיין

אַן עדות

עדות חיה