א
כּעס, נקמה, רויך.
אַ קליינע מחנה מיט רציחה אין די אויגן.
אָנגעגורט מיט פֿײַל און בויגן,
אין נאַכטיקן פֿאַרראַט,
האָבן מײַנע ברידער
רחמנות אין זיך אָפּגעשמדט,
און פּסול געמאַכט דעם פּאַרמעט פֿון מײַן לעבן.
גאָט מײַנער פֿון געדולדיקן בית־מדרש.
שווער אַזאַ פֿינצטערע העלדישקייט צו פֿאַרגעבן.
ב
מײַן פֿאָלק, מײַן פֿאָלק פֿון רחמנות,
ייִד פֿון מײַן גאַנץ לעבן.
כ'וועל דיך נישט אַוועקשענקען
פֿאַר די גרעסטע אַרסענאַלן פֿון גבֿורה.
פֿאָלק פֿון מײַן גוטן טאַטן,
אויף פֿרעמדער פּוילישער ערד.
וויפֿל האָסטו מיט מיר אײַנגעקנעלט גוטסקייט,
פֿון מײַנע חדר־יאָרן אָן.
שטאָלץ מײַנער, אויסדערוויילטער.
פֿאַרגלותטע פֿעסטקייט.
באַפֿרײַ זיך נישט פֿון מײַנע גערעכטע דלתּ אַמות.
גיי נישט אַוועק אין וועלט־געפֿאַנגשאַפֿט,
מיט בלוטיקע קייטן אויף די הענט.
ג
שׂונא מײַנער, מײַן שטאַרקער אָרעם
וועט אויך זײַן גערעכט.
פֿאַרשוועכט וועט נישט זײַן
דאָס ייִִדישע וואָרט.
דאָס אָרט וווּ ס'וועט געלייגט ווערן
דער שלום־שטיין,
וועט זײַן פֿעלדזן פֿעסט און רײן.
און אַז מיר וועלן אַלע געפֿאַלענע ציילן,
וועלן מיר די טרויעריקע וווּנדן היילן,
מיט רחמים, מיט גלויבן;
אַז אַפֿילו אויפֿן פֿעלד פֿון שלאַכט,
אין דער פֿאַרשעמטער, פֿינצטערער נאַכט,
מוזן אונדזערע זין זײַן ליכטיקע ייִדן.
נישט קיין אָנפֿאַלערישע רוצחים,
נאָר באַשיצערס, זיגערס, הויך דערהויבן.
א
כּעס, נקמה, רויך.
אַ קליינע מחנה מיט רציחה אין די אויגן.
אָנגעגורט מיט פֿײַל און בויגן,
אין נאַכטיקן פֿאַרראַט,
האָבן מײַנע ברידער
רחמנות אין זיך אָפּגעשמדט,
און פּסול געמאַכט דעם פּאַרמעט פֿון מײַן לעבן.
גאָט מײַנער פֿון געדולדיקן בית־מדרש.
שווער אַזאַ פֿינצטערע העלדישקייט צו פֿאַרגעבן.
ב
מײַן פֿאָלק, מײַן פֿאָלק פֿון רחמנות,
ייִד פֿון מײַן גאַנץ לעבן.
כ'וועל דיך נישט אַוועקשענקען
פֿאַר די גרעסטע אַרסענאַלן פֿון גבֿורה.
פֿאָלק פֿון מײַן גוטן טאַטן,
אויף פֿרעמדער פּוילישער ערד.
וויפֿל האָסטו מיט מיר אײַנגעקנעלט גוטסקייט,
פֿון מײַנע חדר־יאָרן אָן.
שטאָלץ מײַנער, אויסדערוויילטער.
פֿאַרגלותטע פֿעסטקייט.
באַפֿרײַ זיך נישט פֿון מײַנע גערעכטע דלתּ אַמות.
גיי נישט אַוועק אין וועלט־געפֿאַנגשאַפֿט,
מיט בלוטיקע קייטן אויף די הענט.
ג
שׂונא מײַנער, מײַן שטאַרקער אָרעם
וועט אויך זײַן גערעכט.
פֿאַרשוועכט וועט נישט זײַן
דאָס ייִִדישע וואָרט.
דאָס אָרט וווּ ס'וועט געלייגט ווערן
דער שלום־שטיין,
וועט זײַן פֿעלדזן פֿעסט און רײן.
און אַז מיר וועלן אַלע געפֿאַלענע ציילן,
וועלן מיר די טרויעריקע וווּנדן היילן,
מיט רחמים, מיט גלויבן;
אַז אַפֿילו אויפֿן פֿעלד פֿון שלאַכט,
אין דער פֿאַרשעמטער, פֿינצטערער נאַכט,
מוזן אונדזערע זין זײַן ליכטיקע ייִדן.
נישט קיין אָנפֿאַלערישע רוצחים,
נאָר באַשיצערס, זיגערס, הויך דערהויבן.
א
כַּעַס, נְקָמָה, עָשָׁן.
מַחֲנֶה קָטָן עִם רֶצַח בָּעֵינַיִם.
חֵץ וָקֶשֶׁת עַל הַמָּתְנַיִם,
בִּבְגִידָה לֵילִית,
אַחַי
אֶת הָרַחֲמָנוּת בְּתוֹכָם הִשְׁמִידוּ,
וְחִלְּלוּ אֶת הַגְּוִיל שֶׁל חַיַּי.
אֱלֹהַי שֶׁלִּי מִבֵּית־הַמִּדְרָשׁ הַסַּבְלָנִי.
קָשֶׁה לִמְחֹל עַל גְּבוּרָה אֲפֵלָה כָּזוֹ.
ב
עַמִּי, עַם שֶׁלִּי רַחֲמָן,
יְהוּדִי שֶׁלִּי מֻכָּר.
לֹא אֲוַתֵּר עָלֶיךָ
עֲבוּר מְלַאי הַנֶּשֶׁק הֶעָצוּם בְּיוֹתֵר שֶׁל גְּבוּרָה.
עַם שֶׁל אָבִי הַטּוֹב,
עַל אֲדָמָה פּוֹלָנִית זָרָה.
כַּמָּה הֶחְדַּרְתָּ בִּי אֶת הַטּוּב,
מֵאָז יְמֵי הַחֶדֶר שֶׁלִּי וָהָלְאָה.
גַּאֲוָתִי שֶׁלִּי, נִבְחָרִי.
נְחִישׁוּת גָּלוּתִית.
אַל תִּשְׁתַּחְרְרִי מִדָּלֶ”ת אַמּוֹתַי הַצּוֹדְקוֹת.
אַל תַּעַזְבִי לְמַאֲסַר עוֹלָם,
עִם שַׁלְשְׁלָאוֹת דָּם עַל הַיָּדַיִם.
ג
שׂוֹנֵא שֶׁלִּי, זְרוֹעִי הַחֲזָקָה
תִּהְיֶה גַּם צוֹדֶקֶת.
מִלָּה בְּיִידִישׁ
לֹא תְּחֻלַּל.
הַמָּקוֹם בּוֹ תֻּנַּח
אֶבֶן הַשָּׁלוֹם,
יִהְיֶה אֵיתָן כַּסֶּלַע וְטָהוֹר.
וּכְשֶׁנִּסְפֹּר אֶת כָּל הַנּוֹפְלִים,
נְרַפֵּא אֶת הַפְּצָעִים הָעֲגוּמִים,
בְּרַחֲמִים, בֶּאֱמוּנָה;
אֲפִלּוּ בִּשְׂדֵה הַקְרָב,
בַּלַּיִל הַמֵּבִישׁ וְהָאָפֵל,
חַיָּבִים בָּנֵינוּ לִהְיוֹת יְהוּדִים שֶׁל אוֹר.
לֹא רוֹצְחִים תּוֹקְפָנִים,
אֶלָּא מְגִנִּים, מְנַצְּחִים, מְרוֹמָמִים.
א
כַּעַס, נְקָמָה, עָשָׁן.
מַחֲנֶה קָטָן עִם רֶצַח בָּעֵינַיִם.
חֵץ וָקֶשֶׁת עַל הַמָּתְנַיִם,
בִּבְגִידָה לֵילִית,
אַחַי
אֶת הָרַחֲמָנוּת בְּתוֹכָם הִשְׁמִידוּ,
וְחִלְּלוּ אֶת הַגְּוִיל שֶׁל חַיַּי.
אֱלֹהַי שֶׁלִּי מִבֵּית־הַמִּדְרָשׁ הַסַּבְלָנִי.
קָשֶׁה לִמְחֹל עַל גְּבוּרָה אֲפֵלָה כָּזוֹ.
ב
עַמִּי, עַם שֶׁלִּי רַחֲמָן,
יְהוּדִי שֶׁלִּי מֻכָּר.
לֹא אֲוַתֵּר עָלֶיךָ
עֲבוּר מְלַאי הַנֶּשֶׁק הֶעָצוּם בְּיוֹתֵר שֶׁל גְּבוּרָה.
עַם שֶׁל אָבִי הַטּוֹב,
עַל אֲדָמָה פּוֹלָנִית זָרָה.
כַּמָּה הֶחְדַּרְתָּ בִּי אֶת הַטּוּב,
מֵאָז יְמֵי הַחֶדֶר שֶׁלִּי וָהָלְאָה.
גַּאֲוָתִי שֶׁלִּי, נִבְחָרִי.
נְחִישׁוּת גָּלוּתִית.
אַל תִּשְׁתַּחְרְרִי מִדָּלֶ”ת אַמּוֹתַי הַצּוֹדְקוֹת.
אַל תַּעַזְבִי לְמַאֲסַר עוֹלָם,
עִם שַׁלְשְׁלָאוֹת דָּם עַל הַיָּדַיִם.
ג
שׂוֹנֵא שֶׁלִּי, זְרוֹעִי הַחֲזָקָה
תִּהְיֶה גַּם צוֹדֶקֶת.
מִלָּה בְּיִידִישׁ
לֹא תְּחֻלַּל.
הַמָּקוֹם בּוֹ תֻּנַּח
אֶבֶן הַשָּׁלוֹם,
יִהְיֶה אֵיתָן כַּסֶּלַע וְטָהוֹר.
וּכְשֶׁנִּסְפֹּר אֶת כָּל הַנּוֹפְלִים,
נְרַפֵּא אֶת הַפְּצָעִים הָעֲגוּמִים,
בְּרַחֲמִים, בֶּאֱמוּנָה;
אֲפִלּוּ בִּשְׂדֵה הַקְרָב,
בַּלַּיִל הַמֵּבִישׁ וְהָאָפֵל,
חַיָּבִים בָּנֵינוּ לִהְיוֹת יְהוּדִים שֶׁל אוֹר.
לֹא רוֹצְחִים תּוֹקְפָנִים,
אֶלָּא מְגִנִּים, מְנַצְּחִים, מְרוֹמָמִים.